עו"ד מאיה פלדמן
משרדנו הגיש לאחרונה תביעה בגין פטירת יילוד, תיאום אחד משניים, כתוצאה מלידת ואקום אשר בוצעה כאשר ראש התינוק היה בעמדה גבוהה מידי בתעלת הלידה, אשר גרמה לתינוק לדימום מוחי חמור.
במהלך הלידה, ראשו של התיאום הראשון לא התקדם בתעלת הלידה בקצב תקין, ונעצר למשך כשעתיים ועשרים דקות בגובה של ספינה 1+ המוגדר כגובה "אמצע האגן".
למרות שלידת ואקום המבוצעת מגובה של אמצע האגן, ידועה על פי נייר העמדה הרלוונטי של האיגוד הישראלי למיילדות וגניקולוגיה כלידה הכרוכה ב"שיעור גבוה יותר של סיבוכים" ולכן מחייבת "שיקול דעת ומיומנות מיוחדת", וחרף העובדה כי לא היתה כל דחיפות בחילוץ העובר שכן לא היו סימנים למצוקה עוברית, הרופא המיילד החליט על ביצוע הואקום מבלי להעמיק בירור בנוגע לסיבה לעצירה בירידת הראש, מבלי לתת להורים הסברים לגבי הסיכונים העודפים הכרוכים בביצוע לידת ואקום ככלל, וביצוע לידת ואקום מגובה אמצע האגן בפרט, ומבלי לתת להורים הסברים לגבי החלופות הקיימות – לרבות המתנה נוספת לירידת הראש או ניתוח קיסרי.
יתרה מכך, למרות שמדובר בואקום מסוכן עם פוטנציאל לסיבוכים, הרופא הכונן נתן למתמחה לנסות תחילה לבצע את הואקום, ורק לאחר שכשלה הוא ביצע את הפעולה בעצמו.
כעשר דקות לאחר לידתו, מצבו של התינוק החל להתדרדר במהירות והוא הפסיק להגיב, איבד רפלקסים, פיתח היפוטוניה (טונוס נמוך של השרירים) והחלה ברדיקרדיה (ירידה בדופק) ודה סטורציה (ירידה באחוז החמצן הרווי). הוא טופל בחדר לידה והועבר לפגיה כשהוא מונשם ובמצב קשה.
בדיקת MRI מח שנעשתה כעבור ב- 12 שעות, העידה על דימום מוחי, ונזק מוחי אנוש. התינוק שרד במחלקת טיפול נמרץ יילודים במשך כחודשיים וחצי כשהוא במצב קשה, לאחר חודשיים וחצי של אשפוז הוא הלך לעולמו והותיר את הוריו אבלים וכואבים ואת אחיו התאום לבדו.
בתביעה שהגשנו, אשר גובתה בחוו"ד של גניקולוג בכיר, העלנו את הטענות הבאות:
- הרופאים נחפזו לבצע לתובעת לידת ואקום מגובה אמצע האגן, למרות שלא היתה כל דחיפות לחילוץ העובר, וחרף העובדה שלידת ואקום מגובה אמצע האגן כרוכה בשיעור גבוה יותר של סיבוכים וע"כ מחייבת "שיקול דעת ומיומנות מיוחדת".
- הרופאים ביצעו לתובעת לידת ואקום מגובה אמצע האגן, בנוכחות ניטור עוברי תקין, וזאת מבלי לתת להורים את ההסברים המתאימים לגבי סיכונים הכרוכים בלידת ואקום בכלל, ולגבי קיומו של שיעור גבוה יותר של סיבוכים בלידת ואקום המתבצעת מגובה אמצע האגן בפרט, ומבלי להעמיד בפני ההורים חלופות אפשריות ללידת הואקום – לרבות המתנה נוספת לירידת הראש או ביצוע ניתוח קיסרי.
- טרם קבלת החלטה על ביצוע לידת ואקום, הרופאים לא טרחו לברר באמצעות בדיקת US מהי הסיבה שגרמה לעצירה בירידת הראש מתחילת השלב השני של הלידה. העובדה שבקרקפת העובר נמוש "קאפוט", צריכה היתה להעלות את חשדם של הרופאים כי קיים קושי במעבר ראש העובר בתעלת הלידה, ולחזק את הצורך בביצוע בדיקת US טרם קבלת ההחלטה על הואקום.
- הרופאים החליטו לבצע לידה מכשירנית, מבלי לבצע הערכה של יתרונותיה וחסרונותיה של הפעולה בנסיבות העניין, ומבלי ששקלו האם קיים יתרון בלידה מכשירנית על פני ניתוח קיסרי או המשך הלידה.
- הרופא הבכיר אפשר לרופאה המתמחה לבצע תחילה את ניסיון לידת הואקום, חרף העובדה כי נדרשת "מיומנות מיוחדת" לביצוע לידת ואקום מגובה אמצע האגן, ולא דאגו לבצע בעצמו את ניסיון הואקום, דבר שהגביר את הסיכון להתרחשות הדימום המוחי אצל העובר.
למרות שאין פיצוי כספי שיכול לפצות על אובדן חיים של ילד ושל אח תיאום, אנו מקווים כי עם קבלת פיצוי כספי מירבי בהתאם לראשי הנזק המקובלים, המשפחה תרגיש כי הצדק נעשה ותוכל לסגור מעגל ולרפא את הצלקות.
קראו עוד על רשלנות רפואית בלידה >>
