התרשלות בזיהוי מומים עובריים

תקופת ההריון הינה תקופה מרגשת ומלאת ציפיות עבור ההורים, אולם בד בבד עם ההתרגשות, קיים חשש מהריון בלתי תקין שיסתיים בלידת ילד הסובל ממומים מולדים.

בישראל, מרבית הזוגות מעוניינים לעשות את כל הבדיקות הנדרשות על מנת לוודא שהעובר שלהם בריא ושלם וכדי להימנע מלהביא לעולם ילד הסובל ממומים מולדים ומנכות משמעותית.

בשנת 2012, האיגוד הישראלי למיילדות וגניקולוגיה, הוציא נייר עמדה בו קבע כי קיימות ארבע בדיקות אולטרסאונד בשגרה שמומלץ  לבצע אותן בכל הריון:

  1. בדיקת השליש הראשון להיריון – מיועדת לקביעת גיל ההריון המדוייק, לבדיקת מספר העוברים, תקינות ההריון ומיקומו התקין.
  2. בדיקת שקיפות עורפית – מיועד לקבלת מידע בדבר עובי הכפל הצווארי של העובר אשר יכול להעיד, ביחד עם נתונים נוספים, על הסיכוי הסטטיסטי לקיומה של תסמונת גנטית.
  3. סקירת מערכות בשבועות 23-20 – זוהי הבדיקה הידועה והמפורסמת ביותר. תפקידה לסקור את מערכות העובר בניסיון לגלות בשלב מוקדם של ההריון אם קיימים מומים עובריים שעלולים להצדיק את הפסקת הריון.
  4. בדיקה להערכת גודל העובר בשליש השלישי – מטרתה לבדוק כי גדילת העובר ברחם תקינה ולזהות מצבים הדורשים התייחסות מיוחדת כגון גדילה איטית מהצפוי (IUGR) או גדילה מהירה מהצפוי.

אלא שהמלצות האיגוד מהוות את המינימום הנדרש לשם ביצוע מעקב הריון, ומרבית ההורים בוחרים להרחיב את בדיקות האולטרסאונד ולבצע באופן פרטי, או דרך הביטוחים המשלימים, גם את מה שמכונה "סקירת מערכות מוקדמת" – המבוצעת סביב שבועות 14-16 להריון ולאחרונה גם יש הורים שבוחרים לבצע "סקירת מערכות בשליש השלישי" להריון – המבוצעת סביב שבועות 30-32 ושבאפשרותה לגלות מומים שמתפתחים בשלב מאוחר יותר בהריון.

עקב ההשפעה הרבה שיש ללידת ילד פגוע על חיי ההורים והמשפחה כולה, בתי המשפט הרחיבו את חובת הגילוי וקבעו הלכה לפיה הרופא המטפל חייב לעדכן את ההורים בדבר כל הבדיקות המקובלות הקיימות, כולל בדיקות פרטיות, להסביר להם על מהותן ועל ההבדלים שביניהן,  על מנת שהם יוכלו לבחור אלו בדיקות הם רוצים לבצע, גם אם באופן פרטי.

באותם מקרים, בית המשפט יבחן את המקרה לנסיבותיו על מנת להתרשם האם אותו הורה היה בוחר לבצע את הבדיקה המורחבת באופן פרטי, לו היה מקבל מהרופא את המידע הרלוונטי.

לעיתים סקירת מערכות יכולה לגלות מום מבני, אך לעיתים, היא רק מעלה חשד למום, ויש להשלים את תהליך האבחון באמצעות הפניה לבדיקות עזר יותר מדוייקות כמו למשל בדיקת MRI מח עוברי.

בדיקות האולטרסאונד אינן יכולות לגלות את כל המומים. יחד עם זאת, עם התקדמות הטכנולוגיה והצטברו ידע מקצועי, ניתן לגלות בבדיקת אולטרסאונד יותר ויותר מומים.

תביעות בתחום האולטרסאונד מוגשות בדרך כלל במקרים הבאים:

  1. החמצת מום עוברי בסקירת מערכות –

כאשר קיים מום אותו צריך וניתן לאבחן בבדיקת סקירת מערכות, והבודק אינו פועל בזהירות וביסודיות ומחמיץ את קיומו, קיימת עילת תביעה. לצורך ביסוס עילת התביעה יש לבחון מה היקף הבדיקה שבוצעה והאם המום נמצא ברשימת האיברים אותם היתה חובה לסקור באותה בדיקה, והאם לו נתגלה אותו המום ניתן היה להפסיק את ההריון באותו שלב.

מומים אותם ניתן בדרך כלל לגלות בסקירה מקיפה ויסודית כוללים מומים מוחיים כגון העדר קורפוס קולוזום (הקורה שמחברת בין אונות המח), מומים לבבים שונים כגון טטרלוגיה ע"ש פלו, מומים במערכת השתן והכליות – כגון אקסטרופיה של שלפוחית השתן, מומים בעמוד השדרה ובמערכת העצבים המרכזית – כגון ספינה פיבידה וכו'.

  1. החמצת ממצאים בבדיקת אולטרסאונד שאינה סקירת מערכות – כפי שהוסבר, לאחר ביצוע סקירת המערכות, גם במסגרת הרפואה הציבורית קיימת הוריה לבצע בדיקות אולטרסאונד מאוחרת יותר לצורך מעקב אחרי גדילת העובר. קיימים מומים אותם צריך וניתן לראות בבדיקת אולטרסאונד רגילה לצורך הערכת גדילת העובר כמו למשל מיקרוצפליה – היקף ראש קטן מידי של ראש העובר או הידרוצפלוס – היקף ראש גדול מידי של העובר. במידה ולא ניתנת תשומת הלב המתאימה לתוצאות חריגות, והמטופלת אינה נשלחת להמשך הערכה שיכולה להתבטא בהמשך מעקב אולטרסאונד צמוד, או ייעוץ גנטי, או בדיקת MRI מח עוברי – כאשר התוצאות אינן חד משמעיות, או הפניה לועדה להפסקת הריון – כאשר הפתלוגיה ברורה ובעלת השלכות חמורות, וכתוצאה מכך נולד ילד הסובל מנכות משמעותית, ניתן להגיש תביעה בגין רשלנות רפואית.