מאת: עו"ד שגיא רובינסקי
הפרשה בתמצית
לפני מספר חודשים הסתיימה פרשה משפטית בה נדון מקרה עצוב של רשלנות רפואית באבחון וטיפול בתינוק בן כחצי שנה, שהיה מאושפז להשגחה באחד מבתי החולים בצפון הארץ בגלל מחלת החום. רשלנות רפואית זו גרמה לו נזק רב מערכתי קשה ביותר ופגיעה מוחית וכלייתית בלתי הפיכה. הסיפור העובדתי מאחורי זה, בתמצית, הוא שאותו תינוק מסכן פשוט התייבש בצורה קיצונית, מבלי שהצוות הרפואי והסיעודי של ביה"ח שמו לב לכך. בתום כשנתיים של הליכי המשפט בתביעת רשלנות רפואית שהגשנו בשם התינוק, ומו"מ מתיש ומאומץ, ביה"ח הסכים לשלם בגין נזקיו, במסגרת הסכם הפשרה שאושר ע"י ביהמ"ש, כ- 6 מיליון ₪, וזאת מעבר לכספים והטבות שלהם הוא זכאי מהמוסד לביטוח הלאומי.
תמצית הרקע הרפואי
התינוק נולד במועד, בתום הריון תקין לחלוטין. הוא היה אמנם באחוזונים התחתונים של הנורמה מבחינת המשקל, אולם היה מפותח, נטול מומים ומצב בריאותי טוב. התפתחותו לאחר הלידה היתה תקינה, הוא עלה יפה במשקל ומלבד מעקב רפואי והתפתחותי רגיל לא הצריך מעורבות רפואית מיוחדת.
בהיותו בגיל כחצי שנה, במשך מספר שבועות, התינוק סבל מאירועים חוזרים של מחלת חום ושלשולים. השלשולים היו חזקים מאוד , דבר שאינו חריג בתינוקות רכים, אך בגלל משכם ומימדי גופו הקטנים הוא היה כל פעם נכנס למצב של התייבשות קלה. לכן הרופאים היו נוהגים בו בזהירות יתר, ובכל אירוע כזה היו מאשפזים אותו להשגחה.
באחת הפעמים כאלו, שקרתה יומיים בלבד לאחר שחרורו הקודם מביה"ח, התינוק הזה שוב פיתח מחלת חום עם שלשולים. הוריו המסורים, למרות שהיו מותשים מכל האשפוזים הקודמים, לא לקחו שום סיכון והביאו אותו מייד למיון. גם רופאי המיון לא לקחו סיכונים, והחליטו לאשפזו שוב להשגחה. למרבה הצער, האשפוז הרגיל הזה, בו ארעה שרשרת המחדלים העולים כדי רשלנות רפואית חמורה, שינה את חייו ואת חיי בני משפחתו , ללא היכר.
תקציר אירועי האשפוז
כאמור, רצף אירועי החום עם השלשולים החוזרים, החלישו מאוד את התינוק, שכמעט כל הזמן היה במצב של התייבשות קלה. ידוע שאצל תינוקות וילדים קטנים, המעבר בין התייבשות (דהידרציה) קלה לבינונית וחמורה, שעלולה להתדרדר להוופולמיה (אובדן נפח נוזלי הגוף) – הוא מהיר מאוד. לכן, ההשגחה אחר מצבם, שאמורה לכלול מעקב סיעודי, רפואי ולא פעם גם מעבדתי, חייבת להיות הדוקה ביותר. זאת, כדי שבמקרה הצורך אפשר יהיה לנקוט, מיידית, בטיפול שימנע שוק היפוולמי – אירוע מסכן חיים, שעלול להסתיים בפגיעה קשה ואף במוות. המדובר בעקרון יסוד ברפואת ילדים, שכל איש צוות רפואי וסיעודי שם לנגד עיניו במקרים כאלה.
למרבה הצער, באשפוזו הגורלי של התינוק בביה"ח, הדברים התנהלו אחרת , רחוק מהסטנדרטים המצופים ברפואת הילדים המודרנית ובמלים אחרות – ברשלנות רבתי. נתייחס בקצרה לעיקרי הכשלים שהונחו בבסיס תביעת רשלנות רפואית שהגשנו כנגד ביה"ח :
. קודם כל, מצאנו שמהרגע הראשון של האשפוז, היתה התעלמות תמוהה מהנתונים הרלבנטיים והקריטיים להערכת סיכונו של התינוק, ובפרט אירועים חוזרים של חום ושלשולים, ושורה של מדדים קליניים מדאיגים כבר בקבלתו. המידע הגלוי הזה היה אמור להדליק את כל הנורות האדומות אצל הצוות ובהתאם להוביל להידוק המעקב אחר מצבו.
. כבר בליל האשפוז הראשון היו סימנים ברורים להידרדרותו. אלה התבטאו בצימאון מוגבר, איריטביליות וחוסר שקט, ירידה בתפוקת השתן, החמרה בכל המדדים החיוניים (לח"ד, דופק ונשימות), עלית החום כמעט עד 40 מעלות (למרות הטיפול האנלגטי) ותכיפות היציאות. תסמינים אלה בישרו למעשה על תחילת היפוולמיה בינונית, שהיה כפסע בינה לבין היפוולומיה חמורה ושוק תת נפחי. למרות האמור הצוות לא שם לב לצבר התסמינים האלה – דבר שהוכר בדיעבד בתור רשלנות בהשגחה ובעצם גם על רשלנות באבחון.
בשעות הצהריים המוקדמות למחרת האשפוז התינוק נשקל והתברר כי משקלו קטן בכ- 400 גר' לעומת משקל הקבלה. נתון זה שיקף איבד של כ- 10% מנוזלי גופו במהלך של פחות מיממה והעיד על החמרת ההיפוולמיה. אלא שרופאי המחלקה הניחו כי הירידה הזו במשקל הגוף נובעת, בסבירות גבוהה, מטעות אנוש או מתקלה במד המשקל המחלקתי. והנה, במקום לבצע, ללא כל דיחוי, שקילה נוספת באחד ממדי המשקל האחרים במחלקה – השקילה החוזרת הזו נדחתה לשעות הערב. למרבה הצער, במשמרת הערב כבר לא ניתן היה לבדוק את נכונות ההימור שנטלו הרופאים על שלומו ובריאותו של התינוק – זמן קצר לאחר השקילה הזו הוא התדרדר לשוק היפוולמי קשה, ו"בילה" את הערב בטיפול נמרץ, אחרי החייאה ממושכת . כמובן שגם המחדל הבלתי נתפס הזה של הרופאים, שהניחו, ללא כל ביסוס, הנחה מוזרה מסוכנת והלכה למעשה התעלמו מהירידה המהירה והקיצונית במשקל גופו של התינוק – הוכרה לבסוף כביטוי של רשלנות רפואית חמורה באבחון.
זאת ועוד, כאמור, בהתחשב בסיכון המוגבר שהתינוק היה נתון בו מרגע הקבלה לביה"ח, המעקב אחר כל מדדיו האובייקטיביים – קליניים ומעבדתיים – היה אמור להיות רציף והדוק. בפועל, המדדים כגון לח"ד, דופק, קצב ועומק הנשימות לא נבדקו בתדירות הנדרשת, ואילו הבדיקות של טורגור עור, מילוי קפילרי ותפוקת השתן – לא בוצעו, בשל רשלנות ושאננות לא מובנת, כלל.
המחדלים המשיכו להיערם גם במישור המעבדתי. בהקשר זה נעיר כי הפרמטרים המעבדתיים כגון רמת סודיום ביקארבונאט (HCO3), אוראה (Urea), סודיום (Na), אשלגן (K) , נתרן בשתן , אוסמולאריות ומשקל סגולי של השתן וסוכר משקפים, בצורה אובייקטיבית ומדויקת, את המצב הרפואי של ילד שסובל מהתייבשות, מאפשרים להקדים את אבחון ההיפוולמיה ולהתחיל באיחזור הנוזלים והאלקטרוליטים. ושוב, מהסיבות שלא מובנות עד היום, הצוות הרפואי הסתפק, לצורך קבלת החלטות אבחנתיות וטיפוליות בתינוק, בבדיקות המעבדה החלקיות שנלקחו לו עוד בהגעתו למיון, ולא חזרו עליהן לכל אורך האשפוז. מיותר להסביר שאי – לקיחת דמים ושתן לתינוק במהלך כל ימי אשפוזו בביה"ח היתה בגדר חריגה מסטנדרט טיפולי סביר.
אקורד הסיום של רצף הכשלים והמחדלים הרשלניים של צוות ביה"ח התבטא באיחור באבחון השוק ההיפוולמי, למרות שכל תסמיניו הקלאסיים, עפ"י ספרי היסוד ברפואית הילדים, היבהבו מול פני הרופאים והאחיות במלוא העוצמה. עקב כך, אבד זמן יקר עד שהוזעק למחלקה צוות החייאה ייעודי של ביה"ח, שהחל לבצע פעולות החייאה קדחתניות.
מאמצי הרופאים ממחלקת טיפול נמרץ ילדים אכן הצילו את חיי התינוק, אולם הנזק החמור, שנבע מהמחסור הממושך בחמצן וכפועל יוצא מכך – פגיעה בזילוח הרקמות ומערכות הגוף החיוניות- כבר היה, למרבה הצער, בלתי הפיך. למצבו של הילד נתייחס בהמשך.
קיצור תולדות ההליך המשפטי
לאחר קבלת התיק לייצוג אספנו את כל התיקים הרפואיים של התינוק, החל במהלך ההריון של אמו, עבור האשפוז הרלבנטי, בו ארעה אותה רשלנות רפואית דרמטית שהותירה אותו נכה, וכלה באשפוזיו וביקוריו הרבים עד היום . המדובר היה בארגזים רבים, ואין זו הגזמה של תיעוד רפואי שבדיקתו מיונו וסיכומו הנם מלאכה ממושכת ומורכבת, בלעדיה לא ניתן לבצע הערכה של עצם קיומה של עילת התביעה, שלא לדבר על רצינותה וסיכויה .
בחלוף שבועות ארוכים של עבודת נמלים , כך ממש, התמונה העובדתית והרפואית החלה להתברר. עם ממצאי הבדיקות הראשוניות שלנו פנינו למומחה מוביל בארץ בתחום רפואית ילדים והעברנו אליו את כל החומר הרלבנטי. מסקנתו היתה חד משמעית – לו צוות ביה"ח לא היה מתרשל בהשגחה ומעקב אחר מצבו של התינוק , אפשר היה לזהות את ההיפוולמיה בשלביה המוקדמים ואז, ע"י הפעולות של איחזור נוזלים והמלחים ניתן היה למנוע את התדרדרותו לשוק תת נפחי חמור. המוחה הוסיף וקבע כי גם אחרי שהתינוק אובחן כסובל משוק תת נפחי – פעולות ההחייאה החלו להתבצע בו באיחור , כאשר הקדמתן היתה לדעתו מאפשרת למנוע לפחות חלק מהנזק .
עם קבלת חוות דעתו של המומחה לרפואית הילדים פנינו לנוירולוגית ילדים ולנפרולוג ילדים. אלו לא התייחסו כמובן לאחריות ביה"ח למצבו של הילד אלא רק קבעו את שיעור נכותו, העריכו תוחלת חייו הצפויה ופירטו את צרכיו הרבים בשל מגבלותיו .
מצוידים בשלוש חוות דעת אלו הכנו בשם הילד תביעת רשלנות רפואית שהוגשה לאחד מבתי המשפט המחוזיים בארץ.
התביעה ייחסה לנתבעת, בעלת ביה"ח שבו ארעה שרשרת המחדלים המצערת, רשלנות רפואית חמורה באבחון וטיפול בתינוק. אם לתמצת את כל הטיעונים העובדתיים והמשפטיים שהועלו בתביעה הרי שעמדתנו היתה הבאה – כאשר תינוק עם גורמי סיכון מוכרים להתייבשות, מתאשפז בבי"ח, במצב טוב, לצורך השגחה, מתדרדר, במהלך אשפוזו, לשוק היפוולמי ולקריסת מערכות, ולבסוף יוצא מכתלי ביה"ח עם פגיעה מוחית וכלייתית בלתי הפיכה, ונכות צמיתה בשיעור של 100% – לא יכול להיות ספק כי מצבו נגרם בשל רשלנות רפואית של צוות ביה"ח.
במהלך ניהול התביעה, ובטרם בירור טענות הרשלנות הפרטניות שייחסנו לביה"ח כמעט בנוגע לכל נקודת הזמן של אשפוז התינוק, הקדמנו וטענו כי ביהמ"ש העליון למעשה הכריע, בנסיבות דומות עד מאוד, באחריות ביה"ח להתייבשות של תינוק שהובא אליו להשגחה וטיפול. ואכן, בפסק הדין שניתן בע"א 8316/06 דוד שחר ארג נגד כללית, תק – על 2008 (3) 88, ביהמ"ש קבע, בין היתר, כי כל תינוק משלשל נתון בסיכון להתייבשות; כי התייבשות כרוכה בסכנות בריאותיות חמורות ונזק בלתי הפיך, כי אבחון ההתייבשות מחייב ביצוע בדיקות מסוימות וכי על סמך תסמיניה האופייניים ניתן לקבוע את דרגתה. עוד קבע ביהמ"ש כי רף הזהירות שמוטל על ביה"ח בהשגחה וטיפול בתינוקות המצויים בסכנת ההתייבשות הינו גבוה, והתייחס לנסיבות בהן אין מנוס מהמסקנה, כי רף זה הופר. לשיטתנו, כוחן של הקביעות בפסה"ד האמור היו יפות בענייננו מקל וחומר, משום שהתינוק במקרה שלנו נפגע בנסיבות חמורות יותר .
הנתבעת הגנה על עצמה בתקיפות ואפילו בלהט. הגנתה התבססה על חוות דעת של 3 מומחים – מוחה לרפואית ילדים, נוירולוגי ילדים ונפרולוג ילדים. לא היתה אף טענה של כתב התביעה, שנותרה ללא תגובה, הסבר ולעתים, עד כמה שזה מפתיע – גם ניסיון לתקוף בחזרה. כך למשל במסגרת ההגנה נטען כי חלק מהנזק לתינוק היה יכול להימנע אם אמו היתה משגיחה אחר מצב הכרתו טוב יותר והיתה מזעיקה את צוות הרופאים מייד אחרי שזיהתה כי הפך לאפאטי וסירב לשתות מבקבוק (מסימני ההיפוולמיה הקשה). כמובן שעדיף היה לו טענה זו לא היתה נטענת כלל, ובהמשך המשפט היא אכן נזנחה.
לא נתייחס כאן לכל טיעון ההגנה של הנתבעת, וברשימה זו נציין רק כי אחת מטענותיה המרכזיות הייתה שהתדרדרות התינוק היתה מהירה מאוד ונוכח מצבו הסביר יחסית באשפוז – גם בלתי צפויה. לכן, נזקיו היו, לשיטת הנתבעת, בלתי ניתנים למניעה.
אלא שבמהלך המשפט הוכחנו, גם באמצעות התיעוד של ביה"ח עצמו וגם באמצעות המומחה לרפואית ילדים מטעמנו, כי שום דבר במקרה של התינוק הזה לא היה בלתי צפוי או פתאומי. הצגנו שלל ראיות המראות כי הוא היה נתון מלכתחילה לסיכון מוגבר להתייבשות היפרנתרמית, כי מגמת ההחמרה הברורה במצבו התחילה כבר בערב יום אשפוזו, כי צבר הסימנים "מבשרי הרעות" היה צריך לעמוד לנגד עיני צוות ביה"ח לכל אורך הדרך וכי הצורך בהשלמת הבירור ביחס לאותם ממצאים מדאיגים – פשוט "זעק לשמיים".
למרות האמור , אנשי הצוות של ביה"ח היו שבויים בקונספציה, אותה הוכחנו כמעט "באותות ומופתים", שמצבו של התינוק הנו סביר ואין בו שינוי משמעותי לעומת זה שהיה בעת קבלתו לביה"ח. בהקשר זה גם הראינו, כי פעם אחר פעם, כל נתון או ממצא או בדיקה, שלא עלו בקנה אחד עם אותה קונספציה מוקדמת – או נדחו על הסף, או פורשו כשגויים ו/או סווגו כחסרי משמעות.
ככל שהתיק נמשך הצלחנו להוכיח כי התיזה הרפואית שמונחת בבסיס התביעה מעוגנת היטב גם בספרות היסוד ברפואת ילדים, עליה נסמכו מומחי הנתבעת –NELSON TEXTBOOK Of PEDIATRICS .
בשלב מסוים, שני הצדדים הגיעו להסכמה שהתינוק אכן סבל מהתייבשות מסוג דהידרציה היפרנתרמית. אולם אז מומחי הנתבעת ניסו להיבנות מהטיעון כי זמן ההשפעה של היפרנתרמיה איטי הרבה יותר מאשר במצב כשמתלווה אליה איבוד נוזלים מאסיבי.
מומחי התביעה הפריכו את הטיעון הזה והראו מחקרים, שהיפרנתרמיה, היא כשלעצמה, אף ללא איבוד נוזלים, כרוכה בסיכונים בריאותיים חמורים, ובפרט פגיעה מוחית בלתי הפיכה וכי אחד האתגרים באבחונה של דהידרציה היפרנתרמית נעוצה במיסוך ממושך של סימנים קליניים של התייבשות (בגלל השוואת ריכוזי מלחים בין הנוזל החוץ תאי לבין הנוזל התאי). כפועל יוצא מאתגר אבחוני זה ילדים הסובלים מהיפרנתרמיה עלולים לפנות לטיפול באיחור, רק בשלב מתקדם של מחלתם. ואולם, למרות הסכנה שכרוכה בהיפרנתרמיה, בניגוד לאינטואיציה, מסתבר שאסור לתקנה, באמצעות דחיפת נוזלים ואחזור מלחים, מהר מדי, אחרת ייגרם נזק מוחי בתלי הפיך.
עקרונות האבחון והטיפול האלה היו אמורים להיות ברורים וידועים לאנשי הצוות המעורבים במקרה של התינוק.
בשלב מסוים, נראה שגם לנתבעת היה ברור, שביהמ"ש משוכנע לגמרי כי קריסתו של התינוק במהלך האשפוז לא הייתה פתאומית ובלתי צפויה, וכי הסיבות להתייבשותו היפרנתרמית, מהלך החמרתה והאמצעים שצריך היה לנקוט למניעת השלכותיה – היו כתובים ב"אותיות קידוש לבנה". רק צריך היה להשתחרר מהקיבעון המחשבתי כדי לקרוא אותן .
בנקודת זמן זו הנתבעת התרצתה וביקשה לנהל מו"מ עמנו. אלא שבאותו שלב מתקדם של המשפט כבר לא הסכמנו לשקלל בשיקולי הפשרה את שאלת האחריות של ביה"ח. יצאנו כבר מנקודת ההנחה כי בסופו של דבר, ביהמ"ש יקבע , ללא צל של ספק, כי פגיעתו הקשה ונזקיו הבלתי הפיכים של הילד הם תוצאה ישירה של רשלנות רפואית חמורה של צוות ביה"ח . הסכמנו לנהל מו"מ על בסיס הנחת יסוד, וכך היה.
מצב התינוק ונכותו
לא בכדי הנתבעת "נלחמה" בחירוף נפש של ממש בשאלת האחריות. היא ידעה היטב כי ככל שתיאלץ לשלם בגין נזקי הקטין , הרי שמצבו יחייב לשלם סכומים גבוהים מאוד .
ואכן, על רקע הפגיעה ההיפוקסית- איסכמית, שהיתה משנית להתייבשותו הקיצונית ושוק הפוולמי, הילד הזה נשאר עם שיתוק מוחין (קוודריפלגיה) ופגיעה כלייתית .
בהתאם לחוות דעת המומחים הרפואיים שהגשנו, נכותו הרפואית הצמיתה בשל כך הינה בשיעור של 100% וזו מתבטאת בבעיות והמגבלות הבאות :
- לקות מוטורית קשה, עם היפוטוניה, ספסטיות ושיכול לא רצוני בגפיים. עקב כך, הוא יכול להתנייד רק בכיסא גלגלים ומתקשה להשתמש ביעילות בשתי הידיים. גם בישיבה בכיסא כלכלים הוא זקוק לתמיכה בגלל שאינו מחזיק עצמאית ראש וגו.
- פגיעה נפרולוגית כרונית בינונית, בשל AKI על רקע אספיקציה.
- תפקוד קוגניטיבי בגבול הנמוך של הנורמה ;
עפ"י חוות הדעת השיקומיות ושל מומחים ייעודיים לצרכים של נכים, הראינו כי בשל מצבו זה הילד נזקק וממשיך להיזקק למעקבים, טיפולים ואביזרים הבאים :
- מעקב במסגרת התפתחות הילד
- מעקב אורתופדי, נוירולוגי, נפרולוגי, שיקומי ודנטאלי של מומחה פה ולסת;
- טיפולי פיזיותרפיה, הידרותרפיה, קלינאית תקשורת, ריפוי בעיסוק, פסיכולוג;
- ציוד מתאים (כיסא גלגלים, כיסא רחצה, עמידון, מיטה מיוחדת, מזרון טיפולים ואביזרים נוספים;
- התאמות ניידות – כיסא גלגלים מותאם ורכב מתאים מסוג "ואן" עם מעלון חשמלי;
- דיור מונגש ומותאם לנכה ולמטפליו;
באותה דרך, דהיינו באמצעות מומחים מתאימים, הוכחנו גם כי במצב זה הילד כמובן תלוי לחלוטין בעזרת הזולת, וגם בעתיד יזדקק לעזרה מאסיבית של מטפל/ת קבוע/ה בכל או רוב שעות היממה לסיפוק כל צרכיו האישיים כולל התניידות, הלבשה, הפשטה, רחצה, טיפול בהיגיינה אישית וההאכלה.
השיקולים לתחשיב נזקיו והפסדיו של הילד הפגוע
מגורים בבית או במוסד ?
אחת מטענות ההגנה שהועלתה במסגרת הערכת נזקי הילד היתה שמגיל 21 צריך להעבירו למוסד או לפחות לחשב את הפסדיו והוצאותיו מגיל זה ואילך – כאילו הוא מתגורר ומטופל במוסד שיקומי מיוחד.
התנגדנו לטענה זו בכל תוקף. הוכחנו כי הוריו מגדלים אותו בביתם במסירות ובאהבה אין קץ וכי הקשר שלו להוריו הינו חם ואוהב. הצהרנו שאין כל כוונה להוציאו מהבית, ולהרחיקו מבני המשפחה. בהקשר זה הסתמכנו על ההלכות של ביהמ"ש העליון שתמך בפסיקה עקבית בגישה זו (ראה ע"א 2124/12 פלונית נ' שירותי בריאות כללית, תק-על 2014(4), 3617
תוחלת החיים
טענת הגנה נוספת היתה שבעקבות הפגיעה הנוירולוגית והכלייתית, תוחלת חייו של הילד קוצרה בצורה משמעותית ואינה עולה על 40 – 45 שנה.
סוגיה זו היתה קריטית להערכת הפיצוי העתידי של הילד. כך שכן, הערכת חסר של כל שנה בתוחלת החיים הצפויה משמעה הפסד של למעלה מ-150,000 ₪ בפיצוי. לכן גם בעניין זה היינו צריכים לנהל קרב של ממש, הן באמצעות המומחים והן באמצעות הפסיקה במקרים דומים:
כך בכל השפעת הפגיעה מסוג שיתוק מוחין הצגנו נתונים ופסיקה, שהגורמים המשפיעים על תוחלת החיים של נפגעי שיתוק מוחין הם בעיקר: אכילה דרך הפה (לעומת זונדה או גסטרוסטום), פיגור/העדר פיגור שכלי, שליטה על הסוגרים, פירכוסים /העדר פרכוסים(אפילפסיה) ויכולת הניידות היום ובעתיד לבוא . עפ"י פרפמטרים אלה, תוחלת החיים של הילד היתה אמורה להתקצר בשנים בודדים בלבד.
. באשר לפגיעה הכלייתית, הרי שבהתחשב בממצאי הבדיקות והערכות המומחים הילד סובל מאס"כ בדרגה III –IV. זוהי פגיעה כלייתית משמעותית, שמשפיעה על מערכות הגוף השונות שלו, עם עדות להפרעה בגדילה וצורך בטיפול תרופתי קבוע . מחלת כליות בדרגה זו אכן מקצרת את החיים, במיוחד אם זו מתדרדרת. מצד שני הוצגו גם מחקרים שמעקב רפואי מסודר, אורח חיים מתאים וטיפול מקצועי ובזמן בסיבוכי המחלה יכולים למנוע או לפחות לדחות את השלב הסופני שלה, ובהתאם גם להאריך את תוחלת החיים הצפויה.
תוחלת החיים שבסופו של דבר סוכמה בין הצדדים ככזו שמשקללת את כל הטיעונים והנתונים הנגדיים שברשות הצדדים נכון להיום, ובהתחשב בהתפתחות הרפואה בעתיד, הועמדה, לצרכי חישוב הנזקים של הילד, על כ- 68 שנה .תח
תחשיב הפיצויים
לאחר מכן נכנסנו לדיון מפורט בהערכת הנזקים וההפסדים הקיימים והעתידיים של הילד בעקבות פגיעתו. בהקשר זה נציין בקצרה את הדברים הבאים:
. אחד מראשי הנזק הגדולים הוא עזרת צד ג'. חישוב זה מתבצע בצורות שונות לגבי תקופת הילדות, עת הילד נמצא במסגרות וההורים ממילא היו צריכים להשקיע בגידולו, ותקופת הבגרות, אז הוא כבר נמצא ברשות עצמו ונזקק לעזרה מאסיבית של מספר מטפלים שאמורים להתחלק בנטל ביניהם. בהערכת הפיצוי העתידי צריך היה לקחת בחשבון כי לילד קוגניציה תקינה וצרכים רגשיים וחברתיים של אדם רגיל, לכן המטפלים שלו חייבים היו להיות ברמה מספקת על מנת לקיים עמו תקשורת ולתת מענה לצרכיו הרגשיים, הקוגנטיביים והחברתיים . ברור שעובדה זו היתה צריכה לבוא בחשבון ההערכה.
עד גיל מסוים הילד לא שלט על סוגריו והיה מחותל כל שעות היממה. דרשנו פיצוי על הוצאה עודפת שכרוכה ברכישת טיטולים והוצאות מוגברות על ביגוד וכביסה.
. הוריו היו צריכים לרכוש עבורו ציוד ואביזרי שיקום לנכים. כמו כן, ידוע שנוכח מוגבלותו הוא יצטרך אביזרים מתאימים בעתיד, כגון מיטה ומזרון מותאמים, עמידון, הליכון, ערסל וכיסא רחצה, ואמצעי עזר להעברה ממקום למקום. לא כל ההוצאות כוסו ויכוסו בעתיד ע"י הביטוח הלאומי . נדרש פיצוי משמעותי בגין נזק זה.
גם לא כל ההוצאות הרפואיות, והפארא- רפואיות, כגון טיפולי פיזיותרפיה, הידרותרפיה, ריפוי בעיסוק, קלינאית תקשורת, פסיכולוגיים, ומעקב רפואי רב תחומי כנדרש במצבו כולו ע"י הביטוח הרפואי. מעבר לכך, לדעת המומחים של שני הצדדים, הילד יזדקק לטיפול שיניים מיוחד, של מומחה פה ולסת. חלק מההוצאות האלו לא יכוסו ע"י הביטוח הלאומי ועפ"י חוק ביטוח בריאות ממלכתי. לכן דרשנו פיצוי גם בגין כל ההוצאות העודפות האלה.
אחד מראשי הנזק המשמעותיים לילד נכה כזה הינו הפסד השתכרות. הפסדים אלה חושבו לפי גובה השכר הממוצע במשק הן בהתייחס לתקופה של שירותו המשוערת של הילד בצבא (ראש נזק זה נקרא הפסד "הנאות הצבא") והן עד , עד גיל הפרישה או עד סוף תוחלת החיים, לפי המוקדם. לסכומי הפסד ההשתכרות הוספנו , לפי הפסיקה 12.5% שמייצגים את ההפסד של התנאים הסוציאליים שהמעבידים היו חייבים להפריש עבור עובדים בתקופת עבדותם (6.5% – תגמולים חלק מעביד + 6% – פיצויי פיטורים).
בשל מגבלות הניידות דרשנו פיצוי בגין הצורך לרכישת רכב מותאם עם כיסא גלגלים ואחזקתו.
המוגבלות המוטורית הקשה של הילד השפיעה מאוד על צרכי המגורים שלו ולכן דרשנו פיצוי בגין הצורך להתאים דיור לצרכיו, ובפרט לקבוע מגורים בקומת קרקע או בדירה בבניין עם מעלית, מונגש למעבר כיסא גלגלים וחניה צמודה. דרשנו פיצוי גם על ביצוע ההתאמות בדירה ובפרט בחדר השירותים ומקלחת .
פיצוי נוסף שנדרש הוא עבור האפוטרופוס, שיסייע לקטין לנהל את ענייניו המשפטיים והמנהליים הרבים, על מנת להגן על האינטרסים שלו ולממש את זכויותיו שנגזרים ממוגבלותו .
ראש נזק גדול נוסף הוא הפיצוי בגין הכאב והסבל . דרשנו שהפיצוי הזה יקח בחשבון את גובה נכותו, מוגבלויותיו ומצבו הקוגניטיבי התקין לגמרי ומודעותו לחריגותו ואומללותו,. כמו כן דרשנו לשקלל בסכום זה את הפיצוי בגין קיצור תוחלת חייו
בסופו של דבר, אחרי מו"מ ארוך ומתיש, שהיו מעורבים בו מגשרים ניטראליים, הנתבעת שילמה בגין נזקיו והפסדיו של הילד, סכום של כ- 6,000,000 ₪, וזאת בנוסף ומעבר לתגמולים הכספיים ושווי ההטבות מהמוסד לביטוח הלאומי שמסתכמים בכ-2,800,000 ₪.
