פיצוי של מיליון ש"ח בגין לידה שקטה

כללי

בימים אלה ניתן פס"ד בתביעת רשלנות רפואית, שהוגשה בבית המשפט השלום בחיפה ע"י חברת עורכי דין א. שמואלי, וזאת במסגרת ת.א. 48913-01-16.

פסק הדין ניתן בשל אירוע מצער של מות עובר ברחם אמו. המקרה שנדון היה טראגי במיוחד, שכן העובר נפטר בשלב מתקדם מאוד בהריונה של אישה בגיל מבוגר, שלא היתה בקו הבריאות. במובן זה, המדובר היה בהזדמנות האחרונה, שלה ושל בעלה , להביא ילד נוסף לעולם.

אובדן העובר בנסיבות המקרה היה מקומם במיוחד, משום שהסיכון לפטירתו התוך רחמית, בשלבי ההריון המתקדמים, היה כתוב על הקיר ב"אותיות קידוש לבנה". לכן, החמצתו בנסיבות העניין חרגה מכל סטנדרט של התנהלות רפואית סבירה.

אחרי לידה שקטה של העובר המת התברר, כי הוא היה מפותח, במשקל תקין וללא כל מום, פגם או מחלה. לכן, אם רק היו מיילדים את האישה בשלב מוקדם יותר, הרי שהיה נולד לה תינוק בריא ושלם. במילים אחרות, התוצאה העגומה של רשלנות בהריון היתה פטירה עוברית כואבת, מיותרת וניתנת בקלות למניעה .

הריונה של האישה, תושבת צפון הארץ, נוהל במרפאות של קופ"ח מכבי באזור הקריות ובביה"ח רמב"ם. לכן, לצורך הגשת תביעת רשלנות רפואית היא חיפשה עורך דין בצפון. לחברת עורכי דין שלנו יש סניף גם בחיפה, וכך פגשנו את האישה ובעלה והתחלנו בייצוגם.

פסה"ד בתמצית

נקדים את המאוחר ונציין כי ביהמ"ש פסק להורים פיצוי בסך של כמיליון ₪. סכום זה מציב אותו בשורה אחת עם פסקי הדין, בהם נקבע רף הפיצויים הגבוה ביותר בגין רשלנות רפואית שהובילה למוות עוברי תוך רחמי .

המקרה של פסק הדין דן בהריון של אישה בת כ-43, שהגיעה לשבוע 41+2, כשברקע עמדו השמנת יתר, צלקת רחמית מניתוח קיסרי קודם וחשד לסוכרת הריון. בשל גילה, גורמים אלו הגבירו מאוד את הסיכון לפטירה עוברית לקראת סוף ההריון, במיוחד לאחר שבוע 40.

בית המשפט קיבל את הטענה כי מידע זה אמור היה להנחות את הרופאים שערכו את מעקב ההריון לגבי ההחלטה של עיתוי סיום ההריון בלידה יזומה. למרות זאת, איש לא שקל מהו המועד האופטימלי ליזום לידה, אם זו לא תתפתח באופן ספונטאני. האישה, מצדה, האמינה בלב שלם כי הרופאים שעוקבים אחר הריונה, עושים את מלאכתם הנאמנה, שוקלים בכובד ראש את כל גורמים שעלולים לפגוע בעובר שלה ולא מציעים לה ייזום לידה סביב שבוע 40 מסיבות טובות ומוצדקות. למרבה הצער היא למדה בדרך הקשה שאמונתה בזהירותם של מטפליה היתה חסרת בסיס ושפרי בטנה מת כ- 8 ימים לאחר מועד לידתו המשוער רק בשל רשלנות שלהם באבחן סיכוני הריונה  וניהולו הכושל  .

ואכן, בפסק הדין נקבע כי החלטת הרופאים שלא לסיים את ההריון בכל נקודת זמן לאחר שחלף מועד הלידה המשוער בשבוע 40, לא היתה סבירה, דהיינו היתה בגדר רשלנות בהריון.

בית המשפט קבע כי למרות "תמרורי אזהרה" ידועים ומוכרים, שהגבירו מאוד את הסיכון לפטירה עוברית אצל האישה שצריך היה לתת להם את הדעת – הריונה לא נוהל אלא התנהל, כמו מעצמו, מבלי שרופאי מכבי או ביה"ח רמב"ם "עצרו לחשוב" כדי לקבל החלטה מושכלת, האם להמשיך ולהמתין להתפתחות הלידה הטבעית, ואם כן- עד מתי, והאם להמשיך ולהימנע מייזום לידה, ואם כן – עד מתי. הוא הוסיף והדגיש כי ריבוי הביקורים והבדיקות של יולדת אינו חזות הכל ואינו בהכרח מעיד על סטנדרט זהירות מספיק. לשיטתו, חשוב לבדוק לא את מספר הביקורים, אלא האם באותם ביקורים נשקלו השיקולים הדרושים לצורך ניהולו התקין והזהיר של ההריון. לגבי אותו מקרה ביהמ"ש הגיע למסקנה כי מרוב הביקורים והבדיקות הרופאים לא ראו את האישה ואת סיכוני עוברה. לפי פסק הדין, מתן אפשרות לאישה עם מספר גורמי סיכון, ובפרט השמנת יתר, גיל אימהי מבוגר, צלקת רחמית וחשד לסוכרת הריון להמתין להתפתחות לידה טבעית עד השלב אליו היתה מגיעה כל יולדת "רגילה" אחרת –  הנה רשלנות רפואית .

בנוסף, ביהמ"ש ביקר את גישת הרופאים, שלא טרחו לשתף את האישה במידע, השיקולים והתלבטויות (ככל שהיו כאלו) לגבי המשכו ואו לגבי עיתוי סיומו של ההריון העודף, וזאת בהתחשב בסיכון המוגבר לפטירה עוברית בנתוניה. לפי פסק הדין, העדר מתן ההסברים המתחייבים לאישה ההרה עלה, כשלעצמו, כדי רשלנות בהריון.

יתר על כן, בפסק הדין בית המשפט התייחס בהרחבה לאירוע דרמטי, שהתרחש פחות מיממה לפני פטירת העובר. באותו יום, האישה ביקרה במרפאתו של רופא הנשים שלה במכבי, כדי לקבל הפניה למעקב הריון עודף. לגבי אותו ביקור היא טענה, כי הרופא אפילו לא טרח לצאת אליה, ורק מסר לה טופס הפניה לביקורת הריון שגרתית במיון ביה"ח. ביקורת זו אמורה היתה להיערך רק יום למחרת, ביום שישי, שאז מרפאות מכבי סגורות (ולכן הצורך בהפניה מראש). לדברי הרופא, לעומת זאת, כששמע ממזכירתו שהאישה טרם ילדה ועדיין "מסתובבת בחוץ" הוא היה המום ויצא אליה כמעט בריצה כדי להסביר לה עד כמה היא מסתכנת בשלב זה של הריונה וכדי להפנותה לאשפוז דחוף בביה"ח לייזום לידה.

בפסק הדין בית המשפט דחה את גרסתו של רופא מכבי וקיבל את גרסת האישה. קביעה חד משמעית זו גוללה מעל כתפיה נטל כבד מנשוא . זאת משום שמאז פטירתו הטראגית של העובר ועד מתן פסה"ד, דהיינו למעלה 5 שנים, עקב האשמות השווא שהוטחו בה,  רחפה מעליה עננת האשם במות עוברה היקר. ביהמ"ש כאמור פיזר אותה עננה, ניקה את האישה מכל אשמה ומתח ביקורת נוקבת על רופאי מכבי.

חשיבותו הרוחבית של פסק הדין

חשיבותו של פסק הדין חורגת מנסיבותיו הטראגיות  של המקרה, מהפיצוי הגבוה שנפסק להורים ואפילו מהכרה חד משמעית בקיומה של רשלנות הרופאים. בפסק הדין נקבעו קביעות, שמשליכות על גיבוש סטנדרט הזהירות המתחייב במקרים דומים, בתקווה למנוע את הישנותם. ננסה להלן לתמצת את עיקריהם:

• פסק הדין חשף ליקויים מערכתיים משמעותיים בניהול מעקבי הריון במכבי שירותי בריאות, שכן מהראיות שהובאו בפני בית המשפט התברר כי מכבי התעלמה מהנהלים המחייבים של משרד הבריאות בעניין הגדרת הריון בסיכון וביצעה מעקב הריון רגיל לנשים, אשר אמורות היו להיות במעקב הריון בסיכון. וכך סיכם ביהמ"ש את עמדתו בהקשר זה:

"מכבי לא הציגה כל הנמקה, גם לא שמץ של הנמקה, מדוע לא היה ראוי לסווג את ההיריון כבר לכתחילה כהיריון בסיכון גבוה, בהתאם להוראות חוזר המנכ"ל, אשר מחייב אותה כקופה מבטחת. חוזר המנכ"ל אמור להוות גם עבור רופאיה הגדרה ברורה, ולכל הפחות אינדיקציה משמעותית, לסטנדרט ההתנהגות האובייקטיבי הנדרש, ובוודאי שכך בהעדר נייר עמדה של האיגוד או מסמך רשמי אחר המתיימר להגדיר מהו היריון בסיכון. על המבקש לסטות מסטנדרט ההתנהגות זה לשכנע בקיומה של הצדקה לכך. מכבי לא העלתה בסיכומיה טיעון כלשהו בהקשר זה. ממילא גם לא הניחה תשתית עובדתית כלשהי בהקשר זה ולא שכנעה כי יש לסטות מרמת הזהירות הנדרשת שקבע משרד הבריאות. יש לקבוע כי מכבי סטתה סטיה של ממש מסטנדרט התנהגות סביר כבר

• פסק הדין חשף גם כשלים קשים של העדר תקשורת בתוך מכבי ובין מכבי לבין בתי החולים הקשורים אליה; עדר הנחיות פנימיות אחידות במוסדות של מכבי והכשרה חסרה או בלתי מתאימה של רופאים המנהלים הריונות בסיכון במכבי וברמב"ם.
• פסק הדין דחה את טענת מכבי וביה"ח רמב"ם כי בהעדר הנחיות מקצועיות כתובות לא היתה חובה לסיים את ההריון במועד מוקדם מהמועד בו מסיים כל הריון עודף אחר וקבע כי העדר נייר עמדה אינו מצדיק התעלמות מסיכון מוכר וידוע. התעלמות מסיכון כזה בנסיבות מסוימות עלולה להוביל לקביעת קיומה של רשלנות באבחון או רשלנות בניהול הריון, כמו שקרה במקרה נשוא פסק הדין.
• בפסק הדין נקבע כי על הרופאים לקבל החלטות לפי השוואת סיכונים יחסיים, ולא לפי אומדן ערכם האבסולוטי. לכן, גם אם הסיכון לאירוע רפואי מסוים נמוך מאוד באופן אבסולוטי, אך גבוה, באופן יחסי, בהשוואה לאנשים אחרים  – יש להתחשב בו במסגרת השיקולים וההסברים, אחרת מדובר ברשלנות רפואית. במקרה של האישה שלנו, ביהמ"ש קבע כי אסור היה להתעלם מסיכון ידוע לפטירה עוברית, בשל נתוניה הרפואיים המיוחדים של האישה, ושעל אף היות הסיכון הזה נמוך באופן מוחלט – הוא היה גבוה יחסית פי כמה מאשר אצל נשים אחרות באותו שלב של ההיריון או אפילו אצל אותה אישה עצמה – בשבועות הריונה הקודמים.
• פסק הדין גם פונה לציבור הרופאים ומחדד כי מאחורי כל מעקב הריון, יהיה גדוש בבדיקות וביקורים ככל שיהיה, תמיד עומדת מי שנושאת אותו הריון ברחמה ואסור להתעלם ממנה. אין כל מקום לגישה של אדנתות ופטרנליזם מצד רופאים, שלא פעם מקבלים החלטות גורליות בעניינה של אישה הרה, מבלי לשתפה ולשמוע את דעתה, שלא לדבר על קבלת הסכמתה.
• מסר חשוב נוסף של פסק הדין הוא שאין למהר ולהשית אשם תורם על אישה שאיבדה את פרי בטנה. ביהמ"ש קבע כי נקודת המוצא של הדיון בנקודה זו הינה  שכל אישה הרה רוצה בטובת העובר שברחמה, ותעשה את הדרוש כדי להביאו לעולם בריא ושלם, אם רק יובהר לה באופן ברור מה עליה לעשות. לכן, גם אם נמצא קושי בהתנהלותה, פרט למקרים נדירים של התעלמות מכוונת מהמלצת הרופאים – אין לייחס לאישה אשם תורם או רשלנות.

עיקרי הקביעות של בית המשפט ביחס לרשלנות של רופאי מכבי ורמב"ם

בכל הנוגע לרשלנות בהתנהלותה של קופ"ח מכבי נקבע בפסק הדין, בין היתר, כי רופאיה כשלו בכך :

• שנמנעו מלכתחילה מלהגדיר את הריונה של האישה כהריון בסיכון ולא התייחסו אליו בזהירות הנדרשת, במיוחד בשבועות הTERM ואילך (החל בשבוע 37 ואילך). הריונה כאמור התנהל מעצמו, וזאת עפ"י אמות המידה מתאימות להריון בסיכון נמוך .
• שהתעלמו מההפרעה המטבולית של האישה, שלפחות החשידה לקיומה של סוכרת הריונית, ולא דאגו למנוע או להקטין את הסיכון הכרוך במצב זה, ולו ע"י מעקב סוכרים ותזונה מתאימה;
• שביצעו את מעקב ההריון באופן בלתי מקצועי, מבלי להתחשב ב"תמרורי אזהרה" רבים שהבהבו במקרה זה . כך, בדיקת האישה במרפאה המקצועית הייעודית של מכבי, שנערכה כשבוע אחרי מועד הלידה המשוער, בוצעה ע"י רופא נטול המומחיות הנדרשת לביצוע מעקב של הריון בסיכון. בהתאם, בדיקת הרופא הזה היתה לוקה בחסר, התבססה על מידע חלקי והתעלמה לחלוטין מגורמי הסיכון לפטירה עוברית. חמור מכך, בפסה"ד נקבע כי אותו רופא כלל לא היה מודע למדיניות הנהוגה בביה"ח רמב"ם, מרכז רפואי שלישוני עבור מבוטחי מכבי, באשר למועד ייזום הלידה אצל כל יולדת (בשבוע 41), לא כל שכן – יולדת בסיכון גבוה. בשל פערי המידע והעדר התקשורת בין גורמי הרפואה המעורבים במעקב אחר הריונות עודפים במכבי, הרי שבתום הביקור באותה מרפאה, במקום להשתחרר לביתה עם המלצה לביקורת שגרתית בעוד 3 ימים, האישה היתה מופנית בדחיפות לאשפוז ברמב"ם;
• גם ביקורה האחרון והדרמטי אצל רופא הנשים שלה, שנערך 8 ימים לאחר מועד הלידה המשוער ופחות מיממה מפטירת העובר, התנהל באופן הבלתי סביר לחלוטין. כך, אותו רופא נשים, על אף שידע היטב כי בשלב זה העובר נתון בסיכון ממשי למוות תוך רחמי, וכי נדרש לאשפז את האישה מייד, בין אם לילוד יזום ובין אם להידוק המעקב – לא הפנה אותה מיידית לביה"ח. חמור מכך, ביהמ"ש קבע, כעניין שבעובדה, וזאת בניגוד גמור לגרסתו של הרופא הנכבד, כי הוא כלל לא טרח לצאת מחדרו, ולו כדי להסביר לאישה את הסיכון שבמצבה ואת חשיבות הבהלתה לביה"ח. נקבע כי הוא הסתפק במסירת טופס הפניה סטנדרטי למיון למחרת היום וגם זאת- באמצעות מזכירתו. האישה אכן הגיעה לביה"ח עם הפנייתו יום למחרת אולם בשלב זה העובר שלה כבר לא היה בחיים.

באשר לביטויי רשלנות רפואית בהתנהלות של ביה"ח רמב"ם נקבע בפסק הדין כדלקמן: :

• כי כבר בביקור הראשון, שנערך עוד בשלב ה- TERM של ההריון, כשל הצוות הרפואי בהערכת הסיכון לפטירה עוברית המתקיים אצלה, במיוחד בשלבי הריונה המתקדמים, וממלא גם לא העמיד בפניה את המידע הקריטי הזה. הרופאים ברמב"ם גם לא מצאו לנכון להסביר לה מהו המועד האחרון שבו יש להגיע לביה"ח לצורך סיום הלידה באופן ייזום, אם לא תתפתח עד אז לידה טבעית ולא הדגישו כי אצלה, בשל גורמי הסיכון לפטירה עוברית, מועד זה צריך להיות מוקדם יותר מאשר אצל יולדת "רגילה".
• אולם הרשלנית העיקרית התרחשה בביקורה השני של האישה ברמב"ם, בביקורת הריון עודף, שנערכה יומיים אחרי מועד הלידה המשוער. גם באותו ביקור היא שוחררה בתום בדיקתה להמשך מעקב שגרתי בקופ"ח, מבלי שנשקל אשפוזה לצורך ייזום הלידה או הידוק המעקב, ומבלי שלפחות הוסבר לה כי המדיניות ברמב"ם הינה ליילד כל יולדת, לא כל שכן יולדת בסיכון כמוה, עד ולא יאוחר משבוע 41.

על כל פנים, יש לקוות כי פסק הדין יילמד בדרגים המקצועיים והניהוליים המתאימים בקופ"ח מכבי וביה"ח רמב"ם, אשר ישכילו להפיק את הלקחים הדרושים ולקבוע נהלי עבודה שיחסכו חיי אדם ועוגמת נפש קשה .

עוה"ד שייצג את התובעת : עו"ד שגיא רובינסקי ממשרד א. שמואלי ושות'

עוה"ד שייצג את מכבי : עו"ד מירב ברגר

עוה"ד שייצג את המדינה : עו"ד אמיר כצנלסון