עו"ד אבי שמואלי
בפס"ד שפורסם היום (ת.א 32031-08-17) התקבלה תביעה נוספת שבה ייצגנו יולדת שסבלה מקרע 3 לאחר לידה, ונקבע, תקדימית, כי רופא שאינו מומחה אינו כשר לבצע תיקון של קרע מיילדותי כנ"ל.
להלן דגשים רלבנטיים מתוך פסה"ד הנ"ל:
- היולדת, שיוצגה על ידינו, סבלה ממקרה של קרע דרגה 3 בלידה a שאובחן מיד לאחר מכן, ותוקן בחדר הלידה, תחת הרדמה מקומית, ע"י רופא שבדיעבד התברר כי אינו רופא מומחה.
- בעקבות תיקונו כאמור של הקרע, היולדת נותרה עם נכות בשיעור של 10% שמתבטאת בפליטה לא רצונית של גזים.
- טענות התביעה יוחדו למישור הכירורגי, דהיינו לכך שלאחר שהקרע המיילדותי כבר נוצר, הוא לא תוקן כנדרש בביה"ח – לא ע"י הרופא המתאים לדבר, ולא בחדר הניתוח ותחת הרדמה כללית/אזורית כמתחייב.
- פסה"ד שניתן היום (9.1.23) קיבל את התביעה, וחייב את ביה"ח לשלם לתובעת סך כולל של כ-300,000 ₪.
- בכל הנוגע להתרשלות בתיקון הקרע במקרה זה, נקבע בפסה"ד כי:
- קרע 3-4 מגלם פגיעה מיילדותית קשה ונדירה יחסית, בעלת השלכות פוטנציאליות חמורות, וככזה תיקונו צריך להתבצע ע"י רופא מומחה בלבד יהא זה מומחה כירורגי, מומחה או גניקולוגי או מומחה אחר שהורשה לתקן קרעים כנ"ל ע"י מנהל מחלקה.
- במקרה המדובר הרופא שתיקן את הקרע הציג את עצמו בפני כ'רופא נשים' הגם שאינו מומחה ברפואת נשים, וממילא לא היה מוסמך ככזה לתקן את הקרע לבדו. יתר על כן. הוכח שאותו רופא לא היה, בכל מקרה, בעל נסיון והכשרה מספקים כנדרש לתיקון קרעים מיילדותיים בדרגה 3-4.
- זאת ועוד. במקרה המדובר תיקון הקרע נעשה בחדר הלידה, ולא בחדר ניתוח כמתחייב. בנוסף, הקרע תוקן תחת הרדמה מקומית, ולא תחת הרדמה כללית או אזורית כנדרש על מנת להביא לרפיון בקצוות השרירים הנתפרים ולאפשר תיקון אופטימלי של שריר הסוגר שנתפר.
- ביהמ"ש ייחס בנסיבות אלו את מלוא הפגיעה והנכות שעימה נותרה התובעת להתרשלות הנ"ל, תוך שהוא קושר בין תוצאה זו לבין חוסר נסיונו של הרופא (הלא מומחה) שביצע את התיקון, כמו גם לכך שהתיקון בוצע בחדר לידה ושלא תחת הרדמה כללית או אזורית.
