בני הזוג שהגיעו לפגישה במשרדנו היו נסערים. לדבריהם, בגלל רשלנות רפואית בהריון, הם איבדו עובר זכר מתוך זוג תאומים, בן ובת, וזאת בסמוך לפני מועד הלידה. הם סיפרו כי היה זה הריונם הראשון וכל מהלכו, עד השבוע 36, היה תקין. האם עברה בדיקות רבות ושונות, בין בקופ"ח ובין באופן פרטי, ואלו לימדו כי שני העוברים בריאים ומתפחים יפה. בני הזוג הרגישו בטוחים ורגועים, התרגשו לקראת הלידה הקרבה וציפו בכיליון עיניים להרחבת משפחתם עם בן ובת. איש מהם לא חשש כי רשלנות רפואית בהריון עלולה לטלטל את חייהם ולהנחית עליהם מהלומה שממנה לא התאוששו עד היום.
בשבוע 36 להריונה האם הגיעה לבדיקה שגרתית במרפאת נשים של קופ"ח. במהלך בדיקת המוניטור העוברי הרופא חשד שהדופק הבסיסי של שני העוברים אינו תקין לחלוטין (NON REASSURINGׂ).. בהתחשב באמור, הרופא החליט לשלוח את האם לבדיקה במיון המיילדותי .
זמן קצר לאחר מכן האישה התקבלה במיון המיילדותי באחד מבתי החולים הגדולים בתל אביב. כמקובל במקרים כאלה, בין שאר הבדיקות היא גם חוברה למוניטור. אף הפעם ממצאי הניטור בהתייחס לדופק הבסיסי של שני העוברים לא היו חד משמעיים (NON REASSURINGׂ). נוכח האמור, הוחלט לבצע לאם ניטור חוזר. הפעם הניטור פוענח כתקין. בהתחשב באמור, ומאחר ויתר הבדיקות הרלבנטיות היו תקינות, האם שוחררה לביתה, עם הוראה לחזור לביקורת למחרת היום אצל רופא נשים בקהילה.
למחרת, בדיוק כפי שהורו לה, האם חזרה והתייצבה במרפאת נשים בקופ"ח. היא עברה מספר בדיקות נדרשות, כגון אולטרא סאונד ובדיקת הפרופיל הביופיזיקלי של העוברים, שהיו תקינות, ובהמשך חוברה למוניטור. הניטור נמשך 17 דקות בלבד. למרות שלא נראו בו האצות בקצב לב העובר הזכר – הוא פוענח כתקין. בסיום הביקור הוסבר לאם שמצב העוברים תקין לחלוטין וכי לא נשקפת סכנה לבריאותם. בנסיבות אלו האם שוחררה, עם הנחיה לחזור לביקורת שגרתית בעוד שבוע.
בחלוף 7 ימים, בסוף שבוע 36 להריונה, האם הגיעה לביקורת במרפאת נשים של קופ"ח. לתדהמתה, בבדיקת האולטרא סאונד שבוצע לה התברר כי לעובר הזכר אין דופק. היא הופנתה בדחיפות למיון, שם התאמת החשד למות עוברי. האם התקבלה לביצוע דחוף של ניתוח קיסרי, במהלכו חולצה תינוקת בריאה לחלוטין ועובר זכר מת. מצב גופתו של העובר הזכר העיד כי מותו התרחש מספר ימים לפני כן. ממצאי נתיחת הגופה העלו כי לעובר לא היו מומים כלשהם וכי התפתחותו היתה תקינה והתאימה לגיל הריון. סיבת פטירתו הוודאית לא נקבעה.
עד כאן הסיפור שסיפרו בני הזוג. כדי לבדוק אם קיימת בנסיבות אלו עילה להגשת תביעת רשלנות רפואית בהריון (וליתר דיוק במעקב הריון) אספנו את תיקיה הרפואיים של האם ונועצנו במומחה מתאים בתחום הגניקולוגיה והמיילדות.
בחינת נסיבות המקרה על רקע ממצאי הבדיקות שבוצעו הובילו למסקנה כי אכן עומדת לבני הזוג עילה לתביעה בגין רשלנות רפואית בכל הנוגע למעקב אחרי הריונה של האם. המחדלים והפגמים בהתנהלות הצוות הרפואי נמצאו הן בעת ביקורה של האם במיון המיילדותי והן בהתייחס לביקורה במרפאת נשים יום למחרת. בשים לב לאמור, הגשנו בשם בני הזוג תביעת נגד המוסדות הרפואיים הרלבנטיים, שעילתה, כאמור, רשלנות רפואית בהריון.
באשר להתנהלות הצוות הרפואי בביקורה של האם במיון המיילדותי נטען בתביעה שהגשנו, בין היתר, כדלקמן:
ראשית נטען בתביעה כי הריון תאומים נחשב מלכתחילה לבעל סיכון גבוה יותר לתחלואה ותמותת עוברים. בהתאם, מעקב אחר הריון מסוג זה צריך להיות מוקפד מאוד ולהתבצע לעיתים קרובות יותר מאשר בהריון רגיל. עוד נטען בתביעה כי בהריון תאומים כל אחד משני העוברים הוא ישות בפני עצמה ולכן חשוב להקפיד שהבדיקות המבוצעות מאשרות בוודאות את בריאותו של כל עובר בנפרד.
על רקע האמור נטען בתביעה כי המעקב שנעשה אחר האם וההחלטות הקליניות שהתקבלו בעניינה בעת ביקורה במיון המיילדותי לא עמדו בסטנדרט הרפואי הסביר ובזהירות הנדרשת, וזאת בהתייחס לנקודות הבאות:
- בביקורה במיון האם היתה בשבוע 36+5 להריונה, כלומר קרוב למועד הלידה. היא לא אושפזה למעקב בביה"ח, למרות ששני ניטורים שבוצעו לה באותו היום לא היו תקינים (הראשון במרפאת קופ"ח, ושבעקבותיו היא הופנתה בדחיפות למיון, והשני במיון עצמו). גם אם הרופאה במיון אכן חשבה שהניטור השלישי שבוצע לה באותו היום היה תקין (וגם לכך לא היה יסוד) הרי בהתקיים שני תמרורי אזהרה כה בולטים לא היה מקום בנסיבות העניין לשחרר את האם לביתה.
- יתר על כן, שני הניטורים שבוצעו לאם באותו היום במיון נעשו בטכניקה שלא התאימה כלל להריון תאומים. זאת משום שבהריון מסוג זה עלולה להיות חפיפה בין רישום קצבי הלב העוברים בתרשים הניטור. כדי לעקוב אחר קצב לבו, ובהתאם גם לאבחן את מצבו של כל עובר בנפרד, חייבים להשתמש במכשור מתאים או לנקוט בטכניקות ניטור מיוחדות, והדבר לא נעשה. בהחלט ייתכן כי עקב כשל טכני בשיטת תרשים הניטור הוחמצו סימנים נוספים למצוקת העובר. בכל מקרה, לא היה כל יסוד להתייחס אל הניטור החוזר, שכאמור בוצע בצורה פגומה מבחינה טכנית, כאל ניטור "תקין" .
בהמשך נטען בתביעה כי הכשלים במעקב אחר הריונה של האם והטיפול שניתן לה נמשכו גם בביקורה במרפאת נשים יום למחרת שחרורה מהמיון. בביקור זה, בעקבות ניטור בודד שנמשך 17 דקות בלבד, ושאובחן כתקין למרות שלא נראתה בו כל האצה בקצב לב העובר, האם שוחררה מבחינה מיילדותית. כך הגם, שבהתאם לאמור בתביעה, בנסיבות העניין מן המצופה היה להמשיך ולנטר את העובר לפחות 20 דקות נוספות, וזאת כדי להבדיל בין מצב פתולוגי של מצוקת עוברית לבין מצב פיזיולוגי של שינת העובר. בהעדר האצות גם במהלך 20 דקות הניטור הנוספות, שבהן צפוי שהעובר יתעורר והדבר יתבטא בהאצות קצב לבו – צריך היה לחשוד בקיומה של מצוקה עוברית ולשלוח את האם בדחיפות למיון המיילדותי. גם בכך היה משום רשלנות רפואית בהריון.
לחילופין, כך נטען, מן המצופה היה לשלוח את האם למיון גם על סמך הניטור המקורי שלא נראו בו ההאצות במשך 17 דקות, במיוחד כששני הניטורים שבוצעו לעובר זה יום קודם לכן גם לא היו תקינים. בכל מקרה לא היה מקום לאבחן את הניטור הנ"ל כתקין, שכן ממצאיו בהחלט יכולים היו להעיד על מצוקה עוברית.
למרות שסיבת המוות של העובר לא אותרה בוודאות, הרי שבנסיבות המקרה ניתן להעריך, בסבירות גבוהה, שאם בעקבות ביקורה במיון המיילדותי- או לחילופין ולפחות, בעקבות ביקורה במרפאת נשים יום למחרת – האם היתה מתאשפזת, כמצופה, בבי"ח למעקב רפואי צמוד, הרי שבניטורים החוזרים היתה מאובחנת החרפת התהליך הפתולוגי שממנו סבל העובר (שבא לידי הביטוי בניטורים הלא תקינים מהימים הקודמים). במצב זה, מאחר והאם ממילא היתה קרובה למועד הלידה הצפוי, ומאחר והתאומים היו גדולים ובשלים, סביר להניח שהיתה מתקבלת החלטה להקדים ולחלצם מבעוד מועד. אילו הדברים היו מתנהלים באופן כאמור, הרי שהיו נולדים לה שני תאומים חיים, ולא תאומה אחת בלבד. מכאן, כך נטען, כי רשלנות רפואית בהריון היא שהביאה לפטירת העובר.
במסגרת התביעה, איפוא, נתבקש נתבקש ביהמ"ש לפסוק פיצוי מתאים להורים עקב פטירת התאום הזכר טרם לידתו.
