לא אובחנה הידבקות ב-CMV והתינוקת נולדה חרשת ופגועת מוח

עו"ד אבי שמואלי

היום הוגשה על ידינו תביעה חדשה נוספת שעניינה רשלנות רפואית בהריון.

במקרה המדובר העובדה שהאם, והעוברית שברחמה, נדבקו במהלך ההריון בנגיף ה-CMV, לא זוהתה אלא לאחר הלידה, וזאת למרות שניתן וצריך היה לאבחן את הדברים עוד במהלך ההריון.

כתוצאה מהאמור, ההריון המדובר הסתיים בלידת תינוקת שסובלת מפגיעה מוחית קשה, ואופיינית להידבקות עוברית ב-CMV, שמתבטאת הן בחירשות עצבית דו-צדדית, והן בפגיעה נוירולוגית – מוטורית.

כבמקרים רבים של תביעות של רשלנות רפואית בהריון גם תביעה זו מסווגת כתביעת הולדה בעוולה. משמעו של דבר שהיא מוגשת ע"י הורי התינוקת הפגועה בהתבסס על הטענה שאילו ההורים היו יודעים, עוד במהלך ההריון, על פגיעתה הצפויה, הם היו מפסיקים את ההריון, ומונעים את הבאתה לעולם.

להלן, בתמצית, חלק מהטענות עליהן מבוססת תביעת רשלנות רפואית בהריון זו:

במקרה המדובר, הרופא שעקב אחר ההריון לא היפנה את האם לבירור סרולוגי ל-CMV, כבר בתחילת מעקב ההריון, וזאת למרות האמור להלן:

• במהלך מעקב הריונה הקודם של האם, אותו רופא הורה למעבדה לבצע, בשתיים מבדיקות הדם שאליהן היפנה (בתחילת ההריון, ובחלקו האחרון), בירור סרולוגי ל-CMV (הכוונה לבדיקת מעבדה שבוחנת קיומם של נוגדנים לנגיף, ומזהה אם האם נדבקה בנגיף זה, ואם כן מתי), וזאת בין יתר רכיבי בדיקות המעבדה עליהן הורה.
  מחדלו של הרופא הנ"ל לנהוג כך גם בהריון הנוכחי היווה סטיה מהסטנדרט שנקבע על ידו קודם לכן.
• הצורך בהפניית האם לבירור סרולוגי ל-CMV (ודאי לעדכן אותה בכל המידע הצריך לברור כאמור) התקיים, מכוח קל וחומר, בהריון הנוכחי.
  כך, מאחר שבהריון זה היה ידוע (מה שלא היה ידוע בהריונה הקודם) שעד בסמוך לתחילת ההריון האם לא נדבקה קודם לכן בנגיף זה (ויובהר: הסיטואציה שבה האם נדבקת בנגיף, לראשונה בחייה, בהריון או בסמוך לתחילתו, היא זו שכרוכה בסיכון מוגבר להידבקות ולפגיעה עובריים. מכאן, שנשים שעד להריון היו סרונגטיביות לנגיף הן שנמצאות בסיכון מוגבר לצורך הענין).
  וכך, מאחר שבהריון הנוכחי האם היתה מטופלת בתינוקת בת שנתיים ומספר חודשים, כאשר ידוע כי תינוקות בגיל זה הינם גורמים סיכון מובהקים להעברת הנגיף הלאה.

בשבוע ה8 להריון המדובר הופיע אצל האם חום נמוך ממקור לא ידוע. בתביעה נטען כי למרות שהרופא שעקב אחר ההריון עודכן באמור, ולמרות שבשל אותו חום הוא היפנה את האם לבדיקת דם נוספת, הוא נמנע מלהורות למעבדה לבצע באותה בדיקת דם גם בירור סרולוגי ל-CMV , וזאת למרות שתופעת חום כאמור צריכה להחשיד, ודאי בנסיבות כנ"ל, לאפשרות של הידבקות אימהית בנגיף זה.

מהלך הזמן השלישי שבו נמצאה, לטענת התביעה, רשלנות רפואית בהריון, נוגע למחצית השניה של ההריון. בשלב זה אובחנו תופעות של האטה בגדילה התוך רחמית ((IUGR, ומיעוט מי שפיר. בתביעה נטען כי הרופא שעקב אחר ההריון נמנע מלהורות למעבדה לבצע בירור סרולוגי ל-CMV ולו בשלב זה, ולנוכח התופעות הנ"ל, וזאת למרות שהדבר נתחייב בשל העובדה שכל אחת מהתופעות הנ"ל צריכה היתה להחשיד לאפשרות כי מקורה בהידבקות עוברית בנגיף ה-CMV.

נקודת הזמן האחרונה אליה מכוונת התביעה נוגעת להחלטה שנתקבלה בביה"ח לסיים את ההריון המדובר בשבוע 35+2, בניתוח קיסרי אלקטיבי, וזאת בשל ההאטה בגדילה התוך רחמית ומיעוט מי השפיר.
בתביעה נטען כי אותה החלטה התקבלה מבלי נתקיים כל צורך רפואי דחוף לחלץ העוברית, תוך הצגת מצג מטעה שלפיו סיום ההריון בשלב זה יבטיח לידת תינוקת בריאה, בעוד שבפועל טרם קבלת כל החלטה כנ"ל (ודאי משנותרו כ-5 שבועות עד למועד סיומו המשוער של ההריון) נתחייב להשלים בירור סרולוגי והדמייתי מתאים, ובמסגרתו לאבחן/לשלול, בין היתר, את האפשרות שהידבקות/פגיעה עוברית בנגיף ה-CMV היא שגרמה להאטה בגדילה התוך רחמית ולמיעוט מי השפיר.