צרו קשר
★ ★ ★ ★ ★ 28 לקוחות דירגו אותנו 5 מתוך 5. קראו מה היה להם לומר

מות מטופל בשל רשלנות רפואית באבחון וטיפול בפקקת ורידית – DVT

משרדנו הגיש לאחרונה תביעת רשלנות רפואית שבמוקדה פטירת אדם בריא וצעיר מסיבוך ניתוחי צפוי וניתן למניעה פשוטה. אבחון הסיבוך הנ"ל הוחמץ, והוא ממילא גם לא טופל, בשל רשלנות וחוסר אכפתיות של צוות רפואי וסיעודי באחד מבתי החולים בצפון הארץ.

פקקת ורידית – DVT – Deep Vein Thrombosis

תחילתה של פרשה מתסכלת זו באשפוזו של אדם לצורך ניתוח אורתופדי קטן ברגלו. לאחר ניתוחים מסוג זה אנשים חוזרים לשגרת חייהם תוך שבועיים-שלושה, לכל היותר. במקרה שלנו, לעומת זאת, בתוך פחות משלושה שבועות מהניתוח, אותו אדם נפטר מתסחיף ריאתי דו- צדדי (Pulmonary Embolism – PE). בדיעבד התברר, כי ריאותיו נסתמו בשל רשלנות רפואית באבחון וטיפול בפקקת ורידים עמוקים (פקקת ורידית או בלועזית – Deep Vein Thrombosis – DVT).

פקקת ורידית הינה סיבוך ניתוחי מסוכן, אך ידוע וניתן למניעה, של ניתוחים שונים, ביניהם גם ניתוחים אורתופדיים. ככלל, התפתחותו נמנעת ברוב המכריע של המקרים בהינתן טיפול מונע באנטיקואגולנטים (תרופות נוגדות קרישה) לפני ניתוח ולמשך מספר שבועות לאחריו. בדרך פשוטה זו אפשר היה למנוע התפתחות פקקת ורידית גם אצל המטופל הזה, אלא שבשל רשלנות טיפול כזה לא ניתן.

השתלשלות האירועים

ובחזרה לעניין ההשתלשלות הרלבנטית – יומיים אחרי הניתוח, המטופל שוחרר מביה"ח. ואולם, רגלו החלה לכאוב, להאדים ולהתנפח. אשתו המבוהלת צילמה אותה ורצה עם הצילום למחלקה האורתופדית של ביה"ח. הרופאים הרגיעו אותה שמדובר במצב "רגיל" שלאחר הניתוח. אך כבר למחרת היום חום גופו חצה 39 מעלות, והפעם אשתו הזעיקה אמבולנס כדי לפנותו לביה"ח. בביה"ח אבחנו אצלו זיהום הפצע הניתוחי והורו על אשפוזו החוזר לצורך מתן טיפול אנטיביוטי.

יחד עם זאת, גם באשפוז זה אותו מטופל לא קיבל טיפול נוגד קרישה. כמו כן, איש לא חשד שבהעדר הטיפול כנ"ל מתפתחת אצלו פקקת ורידית. אי-העלאת אפשרות זו באבחנה מבדלת, נוכח התמונה הקלינית וממצאים מעבדתיים באותו שלב – עלה כדי רשלנות רפואית באבחון. לו הרופאים היו חושדים בקיומה של פקקת, כמצופה וכנדרש בנסיבות העניין, ובהתאם היו מבצעים למטופל בדיקת דופלקס אולטרא-סאונד, סיבוך מסכן חיים זה היה מאובחן ועדיין אפשר היה לטפל בו ביעילות. למרבה הצער, כאמור בשל רשלנות שקשה להסבירה, הדברים התנהלו בדרך אחרת לחלוטין.

ואכן, בחלוף יומיים בלבד של הטיפול האנטיביוטי, ולמרות העדר שיפור משמעותי במצבו, המטופל שוחרר מביה"ח. מחאותיה ובהמשך גם הפצרותיה של אשתו להמשיך בטיפול בהשגחה לא הועילו – הוא כמעט נדחף החוצה מהמחלקה. שלא במפתיע, תוך שעות ספורות בלבד לאחר שחרורו החפוז, אמבולנס של מד"א פינה אותו, כשהוא קודח מחום וסובל מכאבים עזים, בחזרה לביה"ח. בתום מסכת הבדיקות המיותרות במיון הוא שוב אושפז במחלקה האורתופדית להמשך קבלת אותו טיפול אנטיביוטי! התנהלות הרופאים סביב השחרור הבלתי מוצדק והאשפוז החוזר בהפרש של שעות בודדות, מלמדת, כשלעצמה, על רשלנות רפואית קשה.

מכל מקום, גם באשפוז הנ"ל (השלישי תוך 10 ימים בלבד) המשיכו הרופאים להתמקד בזיהום הניתוחי. הפעם הם ביצעו בדיקות יותר מעמיקות וגילו שבעומק הפצע הניתוחי הצטברה מורסה. עוד באותו יום המטופל עבר ניתוח ARTHROTOMY / ARTHROSTOMY של הברך עם ניקוז המורסה. אלא שאפילו בשלב זה הוא לא קיבל כל טיפול נוגד קרישה ואיש לא חשד כי התפתחה אצלו פקקת ורידית. כך, למרות שידוע כי זיהום מגביר ומחמיר את מהלכה וסיכוניה, ביניהם גם תסחיף ריאתי. בהתאם, נוכח חוסר מודעותם המוחלט לפקקת, הרופאים לא נקטו בשום אמצעי טיפולי לעצירתה.

על כל פנים, במהלך אותו אשפוז אחרון המטופל שכב בביה"ח למעלה משבוע. כל אותו זמן הוא קיבל טיפול אנטיביוטי בלבד. הרופאים הרבים שהיו מעורבים במעקב אחר מצבו המשיכו להתעלם מהאפשרות כי הוא סובל מפקקת ורידית. חמור מכך, הצוות הם גם התעלמו מתזכורות ממוחשבות ש"קפצו" מדי יום ביומו במחשבי המחלקה, ושנועדו להסב את שימת לבו של צוות מטפל לצורך לתת טיפול נוגד קרישה. רשלנות רפואית כזו כבר גבלה בזלזול בחיי אדם!

תוצאות הרות גורל

למרבה הצער, בהעדר טיפול תרופתי מתחייב, קרה הבלתי נמנע – ביום השביעי לאשפוז האחרון האחיות מצאו את המטופל במיטתו ללא הכרה וללא דופק. בוצעו בו פעולות החייאה במחלקה ובהמשך הוא הועבר לטיפול נמרץ לב. שם אובחן אצלו תסחיף ריאתי חמור עם פגיעה מוחית בלתי הפיכה.

רק באותו שלב קלטו הרופאים את גודל המחדל שבהחמצת אבחון הפקקת, אך כבר היה מאוחר מדי. חרף מאמציהם המטופל נפטר כעבור יומיים. הוא הותיר במותו אלמנה ובת קטינה.

אלמלא הרשלנות הרפואית הן באבחון והן בטיפול, חוסר אכפתיות וזלזול הצוות המטפל – מוות מיותר זה היה נמנע.