צרו קשר
★ ★ ★ ★ ★ 35 לקוחות דירגו אותנו 5 מתוך 5. קראו מה היה להם לומר

תינוק נדבק בGBS במהלך לידה – לא טופל כנדרש באנטיביוטיקה – ונותר עם שיתוק מוחין

להלן עדכון על תביעת רשלנות רפואית חדשה שהגשנו בימים אלו ממש:

במה עסקה התביעה ?

ענינה של התביעה בשרשרת כשלים שנפלו בבי"ח במהלך אשפוז לידה של תינוק שנולד בשנת 2018. בשל אותם כשלים לא ניתן לאותו תינוק טיפול אנטיביוטי על מנת לקדם את הסיכון שנדבק מאִמוֹ ב-GBS וכדי למנוע התפרצות מחלה זיהומית שתיגרם ע"י חיידק זה.

בהיעדר טיפול אנטיביוטי כאמור, חיידקי ה-GBS שעברו לתינוק  מֵאִמוֹ במהלך הלידה, קיננו בגופו עד שהביאו, ביום ה-16 לחייו, להתפרצות מחלה זיהומית סוערת וחמורה שגרמה לו לפגיעה מוחית נרחבת שמתבטאת בשיתוק מוחין, עיוורון, ופגיעה קוגניטיבית.

מידע כללי על GBS בהריון ובלידה

חיידק ה-GBS (Group B Streptococus – להלן: "GBS" או "החיידק") הינו גורם הסיכון השכיח ביותר להתפתחות מחלה זיהומית ומנינגיטיס (דלקת קרום המוח) אצל תינוקות רכים. מדובר במחלה יִלוֹדית קשה ביותר שעלולה להסתיים במות התינוק הרך או להותירו עם פגיעה מוחית קשה ונרחבת.

ברוב המוחלט של המקרים החיידק מועבר לתינוק במהלך הלידה מֵאֵם שנושאת את החיידק לכתחילה בנרתיקה (כ-20% מהיולדות נושאות את החיידק בנרתיקן). החיידק שמועבר בדרך זו לתינוק בלידה יכול להביא להתפרצות מיידית של מחלה זיהומית, והוא יכול גם לקנן אצל התינוק ולהביא להתפרצות מחלה כאמור מספר ימים או שבועות מאוחר יותר.

בשל הפרוגנוזה הקשה שכרוכה בהתפרצות מחלה זיהומית כאמור אצל התינוק, בפרט בימים/בשבועות הראשונים לחייו, הדרך להתמודד עימה הינה לנקוט צעדי מנע כדלקמן:

  • במהלך הלידה:

לזהות את היולדות שידועות כנשאיות של החיידק (לפי בדיקת מעבדה) או 'חשודות' (לפי תסמינים קליניים) שבגופן תהליך זיהומי פעיל, ולתת להן, כבר במהלך הלידה ודי זמן לפני יציאת התינוק, טיפול אנטיביוטי מניעתי במטרה להכחיד החיידק מגופן ולמנוע ממנו לעבור לילוֹד במהלך הלידה.

  • לאחר הלידה:

לזהות את הילוֹדים שנמצאים בסיכון מוגבר לכך שנחשפו לחיידק במהלך הלידה, ולהעניק לאותם ילודים טיפול אנטיביוטי מתאים, בימים הראשונים לחייהם, במטרה להכחיד את החיידק מגופם וע"י כך למנוע את התפרצות המחלה.

הכשלים שנפלו בטיפול בתינוק במקרה נשוא התביעה

התינוק במקרה זה נולד בלידה וגינלית רגילה, ושוחרר לביתו בתוך פחות מ-48 שעות לאחר מכן.

טענות התביעה כוונו לשרשרת כשלים שנפלו במהלך אשפוז הלידה של התינוק, והביאו  לכך שלאחר הלידה לא ניתן לו כל טיפול אנטיביוטי שמטרתו לקדם הסיכון שנדבק מאמו ב-GBS.

כך, למרות הנסיבות הרלבנטיות שכללו, בין היתר, כדלקמן:

  • למרות שבמהלך הלידה לא ניתן לאמו טיפול אנטיביוטי מניעתי, ולמרות שבשלהי הלידה, ולאחריה, הופיעו אצל האֵם תסמינים קליניים שהחשידו לזיהום פעיל שחדר את שק/קרומי השפיר/השליה (להלן: "כוריואמניוניטיס" או "אמניוניטיס");
  • למרות שבתוך פחות מ-24 שעות מאז הלידה ניצפו גם אצל התינוק תסמינים קליניים שאמורים היו להחשיד לאפשרות שהוא עצמו נדבק ו/או מפתח מחלה זיהומית;
  • למרות שכ-24 שעות לאחר הלידה הגיעה מהמעבדה תשובה שלימדה שחיידק ה-GBS אכן נמצא בקרומי השליה של האֵם, עובדה שאיששה, מעבדתית, את החשד שהיא סבלה בלידה מכוריואמניוניטיס, על כל הסיכון המוגבר הנגזר מכך בנוגע להעברת החיידק ממנה לתינוק;

ויודגש: לא זו בלבד שלתינוק לא ניתן כל טיפול אנטיביוטי עד לשיחרורו מאשפוז הלידה, אלא שהסוגיה של מתן טיפול אנטיביוטי כאמור לתינוק כלל לא נדונה במח' הילודים שבה שהה עד לשיחרורו. כך, למרות שבמקביל, לאמו ששהתה במח' יולדות, ניתן גם ניתן טיפול אנטיביוטי כאמור לאחר הלידה.

השתלשלות האירועים לאחר שיחרור התינוק לביתו

לאחר שהתינוק שוחרר מביה"ח, החיידק, שעבר אליו בלידה מֵאִמוֹ, דָבַק וקינן בגופו עד שהביא להתפרצות מחלה זיהומית מנינגיאלית ביום ה-16 לחייו. הוא הובא לביה"ח בגיל 16 יום, ומצבו הדרדר במהירות לאחר הגעתו למיון ביה"ח. הוא פיתח שוק ספטי, איבד היכולת לנשום, נזקק להחייאה ממושכת, בדמו אובחנה חמצת משמעותית, ואובחן כמי שסובל ממנינגיטיס (דלקת קרום המוח) וספסיס בקטרמי (אלח דם) שמקורם באותו חיידק GBS (שאובחן 14 ימים קודם בקרומי השפיר של אמו).

בסופו של אשפוז ממושך שכלל טיפול אנטיביוטי מתאים, התינוק יצא מכלל סכנת חיים, אך נותר עם פגיעה מוחית חמורה ואופיינית להתפרצות מחלה זיהומית מנינגיאלית של GBS שמתרחשת בגיל כה צעיר. פגיעה זו מתבטאת, בין היתר, בשיתוק מוחין היפוטוני, פגיעה מוטורית וקוגניטיבית, ועיורון קורטיקלי.  נכותו הרפואית מגיעה כדי 100%, והוא איבד כל יכולת להנות בעתיד מחיים עצמאיים.

מדובר אם כך בתביעת רשלנות רפואית שענינה בפגיעה חמורה צפויה ומיותרת, שאותה ניתן היה למנוע באמצעות מתן מוקדם של טיפול אנטיביוטי פשוט לתינוק.

בכתב התביעה אף צוין, להשלמת התמונה, וכדי ללמד מקל וחומר על הפרקטיקה בה ראוי היה לנקוט במקרה של התינוק, כי כשנתיים וחצי לאחר הלידה, כאשר אֵם התינוק הגיעה לביה"ח כדי ללדת את בנהּ השני, הפעם כבר נתנו שם לתינוק טיפול אנטיביוטי מניעתי לוריד משך 48 שעות לאחר הלידה.

כך, כצעד מנע שמטרתו לקדם כנדרש את הסיכון הזיהומי הרלבנטי, ולמרות: (א) שבלידה השניה הנ"ל האֵם קיבלה טיפול אנטיביוטי פרופילקטי למעלה מ-4 שעות טרם סיום הלידה (שלא כמו בלידת התינוק הראשון); (ב) הגם שבלידה השניה חיידק ה-GBS לא חדר וזיהם את קרומי/שק השליה (כפי שארע בלידה של התינוק הראשון); (ג) ועל אף שלאחר הלידה השניה האֵם והתינוק לא הדגימו תסמינים שהחשידו לזיהום פעיל (בעוד שלאחר לידת התינוק הראשון הודגמו תסמינים קליניים כנ"ל).

ייעוץ רשלנות רפואית
צרו עמנו קשר לקבלת ייעוץ משפטי ללא עלות »
מענה תוך 24 שעות • 100% דיסקרטיות