בחודש מאי 1996 נפל דבר בישראל, כאשר חוק זכויות החולה נתקבל בכנסת. חיקוקו של חוק זה עורר הדים רבים, שכן למעשה במסגרת חוק זה נקבעה – שחור על גבי לבן – מגילת זכויותיו של המטופל אל מול מגילת חובותיו של המטפל. להלן נבחן מספר נקודות מרכזיות העולות במסגרת חוק זה, אותן נקודות להן ישנה חשיבות "צרכנית" ממדרגה ראשונה.
תחת הפרק "הזכות לטיפול רפואי" מופיעה רשימת זכויותיו של המטופל, ובינהן הזכויות הבאות:
- זכות המטופל שלא להיות מופלה לעומת מטופל אחר מטעמי דת, גזע, מין, לאום, ארץ, מוצא או מטעם אחר כיוצא באלו.
- זכותו של כל מטופל לקבל טיפול רפואי נאות, הן מבחינת הרמה המקצועית והאיכות הרפואית, והן מבחינת יחסי האנוש.
- זכות המטופל לקבל מידע בדבר זהותו ותפקידו של האדם המטפל בו.
- זכות המטופל לקבל דעה נוספת (SECOND OPINION), כאשר על המטפל והמוסד הרפואי הרלבנטי לסייע למטופל לממש זכות זו.
- זכותו של המטופל לכך שבכל שלבי הטיפול הרפואי יישמרו כבודו ופרטיותו.
- זכותו של כל מטופל המגיע לחדר מיון להיבדק על ידי רופא.
תחת ראש הפרק "הרשומה הרפואית והמידע הרפואי" מופיעות הוראות, אשר אף אותן חשוב לדעת:
- החוק עיגן את חובתו של המטפל לתעד את מהלך הטיפול הרפואי ברישום.
- החוק קובע את זכאותו העקרונית (בכפוף לחריגים) של המטופל לקבל מהמטפל או מהמוסד הרפואי העתק מהרשומה הרפואית המתייחסת אליו ולטיפול שניתן לו.
- החוק קובע כי כעיקרון המידע הרפואי שנאסף לגבי המטופל צריך להישמר על ידי המטפל והמוסד הרפואי בסודיות.
בנוסף, מייחד חוק זה פרק נפרד לנושא הסכמת המטופל למתן הטיפול הרפואי, ובהקשר זה לחובתו של המטפל להעמיד בפני המטופל את כל האינפורמציה הרלבנטית לטיפול הרפואי המוצע, לרבות: טיב הטיפול, סיכוייו, סיכוניו, ואפשרויות חלופיות העומדות על הפרק. החוק קובע כי כאשר מדובר בכל אחד מהטיפולים הרפואיים הבאים, יש לקבל (כעיקרון ובכפוף לחריגים) את הסכמת המטופל בכתב עוד לפני מתן הטיפול הרפואי. ההסכמה בכתב תינתן באמצעות חתימת המטופל על מסמך בכתב שיכלול את תמצית ההסבר שניתן למטופל. ואלו הטיפולים בהם מדובר:
- ניתוחים, למעט כירורגיה זעירה.
- צינתורים של כלי דם.
- דיאליזה.
- טיפול בקרינה מייננת (רדיותרפיה)
- טיפולי הפריה חוץ גופית.
- כימותרפיה לטיפול בהליכים ממאירים.
מקום שבמהלך טיפול רפואי במטופל אירע "אירוע חריג", הרי שהחוק היקנה סמכות לנוגעים בדבר למנות ועדת בדיקה שתבדוק את נסיבות האירוע החריג, תוך שהוא קובע כי ממצאיה ומסקנותיה של אותה ועדת בדיקה יימסרו למטופל. כן נקבע לענין זה בחוק כי לבית המשפט מסורה הסמכות להורות למסור למטופל גם את פרוטוקול דיוניה של אותה ועדת בדיקה.
