קיימים אמצעים שונים להעריך את תקינות מצבו של העובר ברחם. העיקרי שבהם, שבו נעשה, כעיקרון, שימוש לאורך הלידה כולה, הינו ניטור קצב לב העובר. הניטור נעשה ע"י חיבורה של האשה למיכשור מתאים שמדפיס, על גבי נייר רציף, את דופק לב העובר. המרכיבים העיקריים שנבחנים בניטור הינם:
- קצב הלב הבסיסי – קצב הלב הבסיסי של עובר מהיר משמעותית מקצב לבה של האם;
- וריאביליות הקצב – קצב לב עוברי תקין אינו אמור להיות אחיד לאורך זמן, אלא להשתנות מפעימה לפעימה – לדוגמא: קצב קבוע לאורך זמן של 155 לדקה אינו תקין. לעומת זאת, קצב של 153, ולאחר מכן 150, ולאחר מכן 148, ולאחר מכן 156 – הינו קצב וריאבילי ותקין. מכאן, שתרשים תקין של רישום דופק עוברי לא אמור להיות "שטוח" לחלוטין. במקרה של חשד לוריאביליות מופחתת, ניתן לבצע בדיקת גירוי של קרקפת העובר, ובמקרה שהגירוי גורם להאצה בדופק העוברי, החשש למצוקה עוברית קטן, ולהיפך;
- האם קיימות האטות בדופק העוברי ? האטות בדופק לב העובר מתרחשות כשזרימת הדם אליו מופחתת, והן משמשות סמן שמחשיד למצוקה עוברית. האטות דופק עוברי מחולקות למספר דרגות חומרה, ועל הצוות המיילדותי מוטלת האחריות להבחין בהן בזמן אמת, לדון במידת חומרתן, ולהחליט האם יש לסיים בגינן את הלידה, ובאיזו מהירות.
ניטור קצב לב העובר בתביעות שניהלנו
15 ינואר 2014
