עו"ד דין אבי שמואלי
כחלק מהתמחותנו בתיקי רשלנות רפואית בלידה, אנו מייצגים יולדות רבות שעברו קרעים בלידה בדרגות 3-4 ושבעקבות זאת נותרו עם פגיעה בסוגרים.
באחד מאותם התיקים זכינו בפס"ד תקדימי שבו נפסק ליולדת עם קרע דרגה 4 פיצוי תקדימי בסך כולל של 3.2 ₪ מליון ₪ (סכום הפיצוי הגבוה ביותר שנפסק עד היום בתביעה כנ"ל בישראל).
בעקבות האמור, מגיעים למשרדנו תיקים רבים ונוספים של יולדות מכל רחבי הארץ שעברו קרע מיילדותי דרגה 3-4 ושנותרו עם פגיעה בסוגריהן בעקבות זאת.
אחד מאותם תיקים הבשיל החודש לתביעה חדשה נוספת שהוגשה על ידנו בנוגע לקרע דרגה 4. הפעם, המדובר בלידת ואקום טראומטית במיוחד שהסתיימה בקרע בדרגה 4, ובדימום בגולגולת הילוד.
פרטי התביעה
התביעה עוסקת במקרה של קֶרַע דרגה 4 בלידה (הדרגה החמורה ביותר) שנגרם ליולדת עקב לידת ואקום טראומטית שבוצעה לה בלידת בנה הבכור (להלן בהתאמה: "הקרע" "הלידה" ו"ביה"ח").
מדובר בפגיעה קשה ביותר, ונדירה יחסית, שמשמעה קרע של שני סוגרי פי הטבעת (הפנימי והחיצוני) שממשיך וחודר לתוך רירית הרקטום, תוך איחוד חלל הרקטום והוגינה לחלל לאחד.
בעקבות האמור, היולדת, בחורה צעירה בתחילת נישואיה וחייה, איבדה לחלוטין את השליטה בסוגרי פי הטבעת. היא אינה שולטת כלל על גזים או צואה, נזקקת לשימוש קבוע בטיטול, ונכותה הרפואית הצמיתה מגיעה ל- 80%.
גורמי סיכון
במקרה זה הצטברו במהלך הלידה מספר גורמי סיכון מוכּרים להיווצרות קרע של הסוגרים האנאליים, בלידה וגינלית:
- לידה של יולדת מבכירה (יולדת שזו לידתה הראשונה);
- עובר גדול/מקרוזומי, שמשקלו בלידה נָֹשַק ל-4,000 גרם, בעל ראש גדול במיוחד;
- הלידה, שהחלה בייזום לידה, התפתחה באופן לא תקין כשראש העובר ש"נתקע" בעמדה 0 לאורך כל השלב השני של הלידה שארך למעלה מ-3.5 שעות, למרות מתן חוזר של פיטוצין במינונים מתגברים לאורך הלידה;
- סיומה של הלידה נעשה בסופו של דבר דווקא באמצעות ואקום, לאחר למעלה מ-3.5 שעות של פתיחה מלאה, כשהתובעת תשושה ואינה יכולה לסייע בלחיצות, וכשבראש העובר נוצר זה מכבר קפוט (בצקת) משמעותי.
טיעונים מרכזיים
בתביעה נטען כי בפועל הנסיבות הנ"ל, והסיכון הנגזר מהן להיווצרות קרע, לא אובחנו ולא נדונו במקרה זה. כתוצאה מכך לא רק שהיולדת לא הופנתה מבעוד מועד לסיום של הלידה בניתוח קיסרי, אלא שאופציה זו כלל לא נבחנה ונדונה בשום שלב.
עוד נטען בתביעה כי רשלנות הצוות המיילדותי התבטאה במקרה זה גם בשלב של ביצוע הואקום עצמו, וכי רשלנות רפואית זו התבטאה, בין היתר, באמור להלן:
- ההחלטה לסיים את הלידה בואקום התקבלה במקרה זה בחופזה שלא במקומה, מבלי שקודם לכן תבוצענה כל הבדיקות הנדרשות;
- גם בשלב זה לא נשקל, ולא נתקיים כל דיון (ולרבות בפני היולדת) בסיכון כלשהוא שנכרך בנסיבות העניין בביצוע הואקום, ובפרט בסיכון המוגבר לקרע של סוגרי פי הטבעת, ובחלופה של ניתוח קיסרי שהיתה עדיפה גם בשלב זה (קל וחומר אפשרית).
- אם באמור לא די, הרי שגם פעולות החילוץ בואקום נעשו שלא בזהירות המתחייבת. על מידת שאננותו של הצוות המיילדותי תלמד העובדה כי מי שהחלה בפועל בביצוע משיכות הואקום היתה דווקא רופאה מתמחה (ולא הרופא הבכיר יותר שנכח), ורק לאחר שכיפת הואקום ניתקה מגולגולת העובר בעקבות משיכותיה, הרופא הבכיר יותר הוא שנטל על עצמו את המשך המשיכות.
- העובדה שנסיונות החילוץ בואקום גרמו במקרה זה הן לקרע בדרגה 4 של סוגרי פי הטבעת של היולדת, והן לדימום סב גליאלי בגולגולת הילוד, מדברת לעניין זה בעד עצמה, ומלמדת עד כמה ראוי היה להימנע בנסיבות העניין מלסיים את הלידה המדוברת בואקום דווקא, קל וחומר לבצע את הואקום כפי שבוצע.
