צרו קשר
★ ★ ★ ★ ★ 28 לקוחות דירגו אותנו 5 מתוך 5. קראו מה היה להם לומר

התינוק הפסיק לנשום בחדר הלידה, והמיילדת לא הבחינה

ההורים שהגיעו למשרד סיפרו כי התינוק שנולד להם סובל ממחלת שיתוק מוחין (CP) כתוצאה מאירוע ממושך של הפסקת נשימה ודום לב שפקד אותו כשעה לאחר הלידה, וכי הם רוצים להגיש תביעת רשלנות רפואית בלידה נגד ביה"ח.

האם סיפרה כי מהלך ההריון היה תקין, וכי גם הלידה עצמה עברה "חלק". משקל הלידה של התינוק היה בתחום הנורמה, וציוני האפגר שניתנו לו בדקה הראשונה והחמישית לחייו היו גם הם תקינים (10/10). השליה יצאה בשלמותה בסמוך לאחר מכן, כשמנקודה זו ואילך המיילדת עזבה את חדר הלידה, תוך שהיא משאירה שם את התינוק צמוד לאמו, לצורך הנקה ראשונה. התינוק ינק בשכיבה, ולאחר מכן האם המותשת שכבה מתנמנמת, כשהתינוק צמוד אליה.

המיילדת חזרה בהמשך לחדר הלידה פעמיים. בכל אחד משני הביקורים הנ"ל היא בדקה את האם בלבד, תוך שהיא מוודאת כי הרחם שלה מתכווץ וכי דימום הלידה שגרתי. בשני הביקורים הנ"ל המיילדת נמנעה מלבדוק את מצב התינוק ששכב בצמוד לאמו, ולו ע"י הסתכלות שטחית.

34 דקות לאחר ביקורה האחרון בחדר הלידה (ושעה וחמש דקות בדיוק מאז הלידה עצמה) המיילדת חזרה לחדר הלידה פעם נוספת. הפעם היא אמרה להורים שברצונה "להציץ" בתינוק, כדי לוודא ש"הכל בסדר". לאחר שהיא הרימה את התינוק ובחנה אותו, המיילדת הבחינה כי התינוק כחול וחסר נשימה ודופק. בשלב זה היא יצאה עימו למסדרון כשהיא צועקת "אני צריכה עזרה", "התינוק מת".

האב סיפר כי הוא יצא בעקבות המיילדת למסדרון, וצפה המום במתרחש. לדבריו, המדובר היה בשעת לילה מאוחרת, חדרי הלידה היו שוממים, והמיילדת הייתה לבדה. בשל האמור, במקום לעסוק בהחייאת התינוק, המיילדת הניחה אותו על מיטה במסדרון, תוך שהיא עצמה נדרשת לעסוק בניסיון ליצור קשר טלפוני עם מישהו בביה"ח כדי להזעיק עזרה.

גם לאחר שהקשר הטלפוני צלח, הגעתה של רופאת הפגייה התעכבה למשך פרק זמן נוסף וממושך. רק לאחר הגעתה, בוצעה לתינוק אינטובציה (הליך של צינרור קנה), ורק אז גם ניתן לו אדרנלין שהחזיר את דופק לבו.

משנסתיימה לבסוף ההחייאה, התינוק נלקח מונשם לפגיה, כשמצבו קשה. בדמו נמצאה חמצת משמעותית, הוא החל לסבול מפרכוסים, וכל הבדיקות שלאחר מכן לימדו שהוא סובל מפגיעה מוחית קשה, שאובחנה בהמשך כמחלת שיתוק מוחין.

ההורים ציינו שהם בטוחים שבנסיבות העניין הייתה רשלנות רפואית מצדו של בי"ח.

כדי לבדוק אם קיימת עילה להגיש בנסיבות העניין תביעת רשלנות רפואית נגד ביה"ח, אספנו את התיקים הרפואיים הרלבנטיים, נועצנו במומחים מתאימים, והגענו, בין היתר, לממצאים הבאים:

  • מתברר כי התופעה שבה ילוד בריא סובל מאירוע של הפסקת נשימה ודום לב בסמוך לאחר הלידה, ותוך כדי (או לאחר סיום) הנקה ראשונה ומגע "עור לעור" עם האם, הינה תופעה מוכרת ומתועדת בספרות הרפואית.
  • לתופעה הנ"ל ניתנו בספרות הרפואית הסברים שונים: לפי הסבר אחד, בסמוך לאחר הלידה הילוד נתון בפאזה קריטית של הסתגלות לחיים מחוץ לרחם, ועקב כך, כמו גם עקב התשישות שנובעת מהליך הלידה עצמו, חסרה לו היכולת להתמודד כהלכה עם מצבי דחק/לחץ היפוקסיים שעלולים להיווצר במהלך/לאחר ההנקה הראשונית, ותוך כדי שכיבה על/לצד אמו. הסבר נוסף קושר בין התופעה לבין עליה בעצבוב הוגאלי אצל ילודים, שיכולה להביא לירידת דופק, עד להפסקתו המלאה.
  • על רקע מצבו הפגיע של הילוד בסמוך לאחר הלידה, קיימות בספרות הרפואית והמיילדותית הנחיות שמחייבות שבמהלך השעות הראשונות שלאחר הלידה, ובפרט כאשר הילוד עדיין מצוי בחדר הלידה, הצוות המיילדותי יעקוב ויבדוק את מצב הילוד מקרוב, ובתכיפות. הספרות הרפואית מדגישה כי יש צורך לעניין זה ב"עין מקצועית", וכי אין לסמוך בשלב זה על כך שהאם (התשושה ממילא מהלידה) תדע לזהות במועד אירוע של הפסקת נשימה ודופק, אם וכאשר יתרחש.
  • אם באמור אין די, הרי שהתברר כי בביה"ח שבו נולד התינוק קיימות הנחיות פנימיות בכתב שמחייבות את המיילדת לבצע לילוד, כל עוד הוא נמצא בחדר הלידה, בדיקה מתאימה (ע"י הרמתו ובדיקה של מספר פרמטרים) מדי 30 דקות לפחות. ויודגש: בהתאם לפסיקת ביהמ"ש העליון, סטייה של מוסד רפואי מהנחיות/סטנדרט שהוא קבע לעצמו מהווה, כשלעצמה, רשלנות רפואית.
  • עוד התברר כי קיימות הנחיות של משרד הבריאות שמחייבות שחדרי לידה בכל בי"ח יאוישו, 24 שעות ביממה, ע"י רופא, ופקיד/ת קבלה. בהתאם להנחיות משרד הבריאות בכל בי"ח אף אמור להימצא (ולהיות מופעל) קוד חירום שמשמש לאזעקת צוות החייאה (במקרה של ילוד, מדובר באזעקת רופא פגיה שמתורגל בהחייאת ילודים). ויודגש: בהתאם לפסיקת ביהמ"ש העליון, כאשר מוסד רפואי מפר את הוראות משרד הבריאות, הדבר מהווה משום רשלנות רפואית.
  • לצורך הגשת תביעת רשלנות רפואית יש אף צורך בחוות דעת שתקשור, סיבתית, בין ההתרשלות לבין הנזק. במקרה כאן, המומחית לנוירולוגיית ילדים, שאליה פנינו, חיוותה את דעתה כי מהרגע שבו אירוע הפסקת הנשימה והדופק התרחש, ועד למועד שבו התינוק קיבל החייאה יעילה, חלף זמן ממושך, וכי התמשכותו של פרק זמן זה (שבו תאי מוחו של התינוק לא קיבלו דם מחומצן) היא שגרמה לפגיעה הבלתי הפיכה שמתבטאת ב- שיתוק מוחין.

בנסיבות המתוארות הגשנו תביעת רשלנות רפואית נגד ביה"ח. טענות התביעה כיוונו הן למחדלי המיילדת שהביאו לעיכוב באבחנה של אירוע הפסקת הנשימה והדופק שפקד את התינוק בחדר הלידה, והן למחדלים המינהליים והמקצועיים שהביאו, בהמשך, לעיכוב בביצוע החייאה יעילה גם לאחר שאירוע הפסקת הנשימה והדופק כבר אובחן.