א. שמואלי, רובינסקי ושות’ משרד עורכי דין (1)
חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

רשלנות רפואית בלידה שגרמה שיתוק מוחין

תוכן עניינים

קטגורית מאמרים: רשלנות רפואית בלידה

בפסק הדין שניתן ע"י ביהמ"ש העליון בע"א 2299/03 מדינת ישראל נ' יפה טרלובסקי נדונו הנסיבות הבאות:

דובר בתביעה על רשלנות רפואית בלידה. רשלנות רפואית זו התבטאה בכך שבשלביה המקדמיים של הלידה, בית החולים שיחרר את האם לביתה. בהמשך התפתחה מצוקה עוברית, אלא שמצוקה זו לא אובחנה במועדה, כפי שניתן היה לעשות, אילו האם היתה נשארת בבית החולים ומנוטרת מדי שעתיים, כמקובל. כאשר המצוקה העוברית אובחנה לבסוף, עם חזרתה של האם לבית החולים, היה זה מאוחר מדי, והתינוקת חולצה כאשר היא סובלת ממצב של תשניק קשה (תשניק לידה – הינו מצב שמתאר הפרעה באספקת החמצן לעובר, ובעיקר לתאי מוחו, במהלך הלידה). לאחר הלידה התברר כי התינוקת סובלת משיתוק מוחין שמתבטא בעיוורון, שיתוק ספסטי של ארבע הגפיים, ופיגור קוגניטיבי.

בעקבות האמור, אמה של הקטינה הגישה, באמצעות עורך דין, תביעה נגד בית החולים על רשלנות בלידה. בביהמ"ש נפסק כי אכן היתה בנסיבות הענין רשלנות רפואית מצדו של בית החולים, וכי זו התבטאה בשיחרורה של האם לביתה, ובאי ביצוע מעקב כנדרש אחר מצב העוברית במשך פרק הזמן שבו התפתחה מצוקה עוברית.

בשלב זה נדרש בית המשפט לשאלת קיומו של קשר סיבתי בין אותה רשלנות רפואית שגרמה לעיכוב באבחון המצוקה העוברית (וממילא לעיכוב בחילוץ התינוקת ולתשניק שנגרם לה בלידה) לבין אותו שיתוק מוחין שממנו היא סובלת.

הראיות הרפואיות הרלבנטיות שהובאו בפניו היו כדלקמן:

  • המומחים הרפואיים מטעם בית החולים, שביקשו לשלול קיומו של קשר סיבתי בין תשניק הלידה לבין אותו שיתוק מוחין, העלו את הטענות הבאות:
    • המומחים מטעם בית החולים הביאו ספרות רפואית שממנה עלה שסטטיסטית רק 10% מכלל מקרי שיתוק המוחין נובעים מתשניק בלידה, בעוד ש- 90% ממקרי שיתוק מוחין נובעים מאירועים שהתרחשו במהלך ההריון, ובכלל זה פגמים גנטיים או מטבוליים.
    • על רקע האמור, המומחים מטעם בית החולים הפנו את תשומת הלב לכך לנתוני ההריון הרלבנטי, שלשיטתם תומכים בהנחה ששיתוק המוחין לא נגרם עקב תשניק הלידה, ובכללם: העובדה שמדובר היה ביולדת בת 42; שהרתה לאחר טיפול באיקקלומין (תכשיר להגברת ביוץ); וכשזהות האב אינה ידועה כך שלא ניתן לשלול את האפשרות כי הוא עצמו נשא של מחלות גנטיות כאלו ואחרות.
  • המומחים הרפואיים מטעם האם טענו, מנגד, את הטענות הבאות:
    • המומחים מטעם האם טענו כי כל הסממנים, שלפי הספרות נמצאים באותם מ-10% של מקרים שבהם שיתוק המוחין קשור בתשניק לידה, נמצאו גם בנסיבות הפרשה כאן. המדובר, בין היתר: בתשניק לידה קשה; במאורע לידתי משמעותי שידוע ככזה שיכול לגרום לפגיעה עוברית; בהימצאות רמה מסוימת של חומציות בדם הילוד בלידה; בציון אפגר נמוך בלידה; ובסימני פגיעה נוירולוגית רב מערכתית שהופיעו כבר בסמוך לאחר הלידה. מכאן, כך נטען, שבנסיבות הענין סביר ביותר ששיתוק המוחין נובע דווקא מתשניק הלידה ולא מכל גורם אחר.
    • בנוסף, כך נטען ע"י המומחים מטעם האם, כאשר יש לפנינו מצד אחד גורם נוכח וודאי שיש בו כדי לגרום לפגיעה, ומנגד שורה של גורמים היפותטיים שיכולים לגרום לפגיעה אך שאין כל סימן שאכן התקיימו בנסיבות המקרה כאן, הרי שיש לייחס את הפגיעה לגורם שהימצאותו הוכחה בוודאות.

בנסיבות המתוארות, ביהמ"ש המחוזי, ולאחריו ביהמ"ש העליון, העליון קיבלו את התביעה. נפסק כי משהוכח קיומה של רשלנות בלידה, ומשהוכח כי אותה רשלנות רפואית גרמה לתשניק לידה קשה, יש לייחס לאותו תשניק (וממילא, לאותה רשלנות רפואית) את שיתוק המוחין שנגרם לתינוקת, ולהטיל בהתאם על בית החולים את מלוא האחריות.

ביהמ"ש העליון אף דחה בהקשר זה טענה חלופית שהעלה בית החולים, ושלפיה יש להפחית אחוזים מסוימים מאחריותו, כלומר לייחס קשר סיבתי מופחת, בשל כך שהוכח שיתכן שגורמים חלופיים (ללא רשלנות רפואית) הם שגרמו או תרמו לפגיעתה הנוירולוגית של התינוקת. גם טענה זו נדחתה ע"י ביהמ"ש. נפסק כי אין מקום להחיל בנסיבות כנ"ל את דוקטרינת "אובדן סיכויי החלמה", וממילא אין מקום למעט מאחריות בית החולים, וזאת מהטעמים הבאים:

  • הדוקטרינה של "אובדן סיכויי החלמה" ישימה באותם מקרים נדירים שבהם מטעמי עמימות אינהרנטית, לא ניתן להוכיח, כפי מאזן ההסתברויות, קשר סיבתי בין הנזק לבין הרשלנות רפואית. כאמור לעיל, לא זה היה המצב כאן.
  • דוקטרינת "אובדן סיכויי החלמה" ישימה, בכל מקרה, רק באותם מקרים שבהם הוכח כי החולה סבל מתהליך תחלואתי שלגביו לא הוכח אשם, כשעל רקע זה התרחשה רשלנות רפואית שמנעה מהחולה סיכוי להבריא. במקרה כאן, אין כל מקום להנחה שהתינוקת סבלה מתהליך תחלואתי עוד קודם לתשניק הלידה, שהרי ראינו כי נקבע שתשניק הלידה הוא שגרם לנזקיה.
  • נפסק, כי במקרה זה אף אין מקום להשתמש בדוקטרינת "הגברת סיכון", ולמעט בדרך זו מאחריות ביה"ח. כך, לפי שבעניננו הוכח, כפי מאזן ההסתברויות (כלומר, כאפשרות הסבירה יותר), כי התשניק (שנגרם עקב רשלנות רפואית בלידה), הוא (ולא גורם היפוטתי אחר) שגרם לשיתוק מוחין.

עוד עשוי לעניין אותך

פסק דין, תביעה

תינוק נותח בלי שהוסבר להוריו שישנה דעה שאין לנתח בגילו הצעיר

בת.א.3329-11-09 בבית משפט השלום בת"א נדונה תביעת רשלנות רפואית שעניינה אובדן אצבע של תינוק בן שנה בעקבות ניתוח שנערך לו בביה"ח סורוקה...
פסק דין, תביעה

רשלנות רפואית כאשר ביה"ח מפסיק טיפול אנטיביוטי

נערה בת 14 נפגעה בשנת 1997 בפיגוע טרור. היא נלקחה לבית החולים הדסה, ושם אובחן שהיא סובלת מפצע חדירת מסמר בבטנה ומכוויות בדרגות 1 עד...
תביעה

תסביב אשך שלא אובחן בזמן

משרדנו הגיש עד היום מספר תביעות של רשלנות רפואית שעסקו בחוסר אבחונו במועד של תסביב אשך, וכתוצאה מכך כריתת אשך. להלן מספר עובדות בנוגע לתסביב...