צרו קשר
★ ★ ★ ★ ★ 28 לקוחות דירגו אותנו 5 מתוך 5. קראו מה היה להם לומר

תביעה חדשה – רשלנות רפואית בלידה שהובילה לכריתת רחם

מקרה נוסף של תביעת רשלנות בלידה, הוגשה לאחרונה ע"י משרדנו. להלן פרטי רקע, וכן פרטים בנוגע לתביעה עצמה.

רקע

אחד מסיכוני הלידה הינו התפתחות דימום רחמי חריף לאחר הלידה –Acute Post Partum Hemorrhage  (ובקיצור APPH). ברוב המקרים הדימום נגרם בשל אטוניה רחמית, כלומר חוסר התכווצות תקינה או רפיון של הרחם. יצוין כי אספקת הדם לרחם בסוף ההריון הינה גדולה מאד, והזרימה בחלל הבין-סיסי – Intervillous Space – היא כ-600 מ"ל דם בדקה. לאחר הלידה, ועם היפרדות השליה מהרחם, נשאר האזור בו הושרשה השליה עם כלי דם ורידיים ועורקיים פתוחים. מנגנון עצירת הדימום הרחמי לאחר הלידה מבוסס על כך שכלי הדם הרחמיים מוקפים בסיבי שריר הרחם והתכווצותו לאחר הלידה מביאה לחסימת של כלי הדם ולעצירת הדימום. כל מצב רפואי שמשבש את הפעלת המנגנון האמור עלול להביא לדימום מאסיבי ובהתאם לסכן את חיי היולדת. כדי למנוע זאת נדרש לעקוב אחר מצבה עם מקדמי זהירות גבוהים במיוחד ובמקרה של אבחון הדימום – לתת מענה רפואי הולם ודחוף. ככל שהדברים לא יתנהלו בדרך זו עשויה לקום ליולדת עילת תביעה בגין רשלנות רפואית בלידה.

חשוב להדגיש כי הדימום על רקע אטוניה רחמית חייב להיות מאובחן ומטופל כיאות מוקדם ככל הניתן. זאת, משום שמדובר בתהליך ש"מזין" ומגביר את עצמו. הגורמים העיקריים לכך הם הרפית שרירי הרחם בשל ירידה בחמצון וזילוח הרקמות והתפתחות הפרעות קרישה. על כן, ככל שהתהליך הדימומי הנ"ל מאובחן מאוחר יותר, וככל שכמות הדם שמאבדת יולדת במהלכו גדולה יותר, כך קטן הסיכוי להשתלט עליו. בנסיבות מסוימות, בשל איחור באבחנתו והפסקתו,  ההשתלטות על הדימום תהיה כרוכה בכריתת רחמה של היולדת. מיותר להרבות מילים על חומרת הפגיעה שטמונה בכך מבחינת פוריותה, בריאותה, דימויה העצמי ותפיסת הנשיות של כל אישה. בהתאם, ככל שהאמצעים שננקטו בהשגחה אחר היולדת לא אפשרו לאבחן את הדימום הרחמי מוקדם ככל הניתן ולא הבטיחו את ייצוב מצבה ההמודינמי מהר ככל האפשר – עשויה לקום לאותה יולדת עילת תביעת רשלנות רפואית בלידה.

פרטי התביעה

תביעת רשלנות רפואית מסוג זה הוגשה, כאמור, לאחרונה ע"י משרדנו. התביעה עוסקת בשרשרת כשלים ומחדלים, שאירעו באחד מבתי החולים בצפון, בו אושפזה אישה צעירה בשנות ה- 30 לחייה לצורך לידה. לאחר הלידה, אשר בוצעה בניתוח קיסרי, התפתח אצל אותה אישה דימום רחמי מאסיבי. ואולם, הדימום הנ"ל אובחן באיחור בלתי סביר. זאת, למרות שהיולדת הייתה נתונה מראש לסיכון מוגבר לפתח דימום כנ"ל, ועל אף שלנגד עיני אנשי הצוות שעקבו אחר מצבה בביה"ח עמדו סימנים מובהקים המעידים על דימום פעיל ואיבוד דם רב. על כל פנים, אבחנתו המאוחרת של הדימום בנסיבות אותו מקרה העידה על רשלנות רפואית של הצוות הרפואי והסיעודי של ביה"ח.

בשל האבחון המאוחר של הדימום, אותה יולדת איבדה דם רב ומצבה ההמודינמי הלך והידרדר. גם כאשר הדימום כבר אובחן (באיחור), הרי שהרופא המתמחה שהוזעק למיטתה נקט בטיפול בלתי מספק בנסיבות העניין, שלא עצר את הדימום ולא שיפר את מצבה. אותו רופא נמנע מלהגביר את מאמציו בעניין זה, ובמקום זאת המתין לבואם של רופאים בכירים שהוזעקו ו. הימנעותו מלנקוט בפעולות והצעדים הנדרשים להשתלטות על הדימום, כמו גם לעצירת הידרדרותה הכללית של היולדת, היו בבחינת רשלנות רפואית .

לא זו אף זו. למרות חומרת מצב היולדת, הרופאים הבכירים שהוזעקו הגיעו למחלקה רק בחלוף 45 דקות. כל אותו זמן, בהעדר טיפול נאות, המטופלת המשיכה לדמם. הרופאים הנ"ל אבחנו כמובן מיד שהטיפול שניתן לה עד אותו מועד היה בלתי יעיל. לפיכך, החלו להתבצע על ידם פעולות וצעדים נוספים, אינטנסיביים יותר, לעצירת הדימום וייצוב מצבה. עם זאת, באותו שלב כבר היה בכך משום "מעט מדי ומאוחר מדי". האיחור הבלתי סביר בהגעת המומחים למיטת היולדת,  והעיכוב הנוסף במתן הטיפול הנדרש בנסיבות העניין מלמד אף הוא על רשלנות רפואית של ביה"ח.

נוכח מצבה הקשה של היולדת בשלב זה, וכדי להשתלט על הדימום, הרופאים החליטו לכרות למטופלת את הרחם. כך, על אף שגם בשלב מאוחר זה של הדברים ייתכן ועמדו בפניהם מספר אמצעים כירורגיים חלופיים, שלו היו ננקטים אפשר היה להשתלט על הדימום ללא כריתת רחמה. ואולם, אותם אמצעים חלופיים אפילו לא נשקלו. בנסיבות אלו, לא מן הנמנע כי עצם כריתת הרחם מקימה גם היא עילת תביעת רשלנות רפואית.

אלא שבכל אלה לא תמה מסכת ייסוריה של היולדת. כעבור מספר שעות, הרופאים גילו כי מצבה ההמודינמי מידרדר שוב. היא הובהלה לחדר הניתוח ובעקבות פתיחה חוזרת של בטנה הסתבר כי הפעם הדימום נובע מקרע בטחול. עד היום לא ברור מתי, ממה ובאילו נסיבות הקרע הנ"ל נגרם. בהתחשב במצבה הקשה נאלצו הרופאים לכרות לה גם את הטחול. הסיבוך החריג והנדיר של הקרע בטחול מתיישב יותר עם המסקנה כי מקורו היה במצב של רשלנות רפואית

בסופו של יום, בעקבות רשלנות רפואית בלידה, שהתבטאה בחוסר השגחה אחר מצב היולדת לאחר הלידה, כמו גם בשל רשלנות רפואית במתן הטיפול הרפואי הנדרש בהמשך הדרך, היולדת שהגיעה ללדת בביה"ח כשהיא בריאה ושלמה – השתחררה ממנו ללא הרחם והטחול, עם פגיעה בריאותית ורגשית חמורה, ועם נכות צמיתה ומשמעותית.