עוד מאיה סופר פלדמן
למרות מהפכת המידע הדיגיטאלית, וד"ר גוגל שנכון להשיב על כל שאלה, הפער שקיים בין הרופא למטופל, במידע ובהבנתו, עדיין משמעותי מאוד, ואין תחליף לשבע שנות לימודי רפואה ועוד כחמש שנות התמחות.
מסיבה זאת, מוטלת חובה על הרופאים להביא בפניכם, המטופלים, בצורה מובנת ופשוטה, את המידע הרלוונטי, כדי לאפשר לכם לבחור בדרך הטיפול והבדיקות השונות באופן שישקף את הרצון והבחירה שלכם.
חובת מתן ההסברים חשובה ורחבה במיוחד כאשר מדובר במתן מידע בנוגע לבדיקות אותן אפשר לבצע בהריון כדי לשלול מומים עוברים. בפסק דין "סידי", נקבע שיש לתת לאישה שמבצעת מעקב הריון מידע גם לגבי בדיקות פרטיות שאינן נמצאות בסל הבריאות ואפילו מידע על בדיקות חדשניות שניתן לבצע רק בחו"ל.
הסיבה לכך היא שלידת ילד הסובל ממוגבלות גופנית או שכלית היא אירוע משנה חיים עבור הוריו ומשפחתו שהמשמעויות שלו עצומות ונוגעות כמעט בכל היבט בחיים.
כאשר לא נמסר להורים המידע המלא והשלם על כל הבדיקות שניתן לבצע בהריון, כולל במסגרת רפואה פרטית, וכאשר לא מוסברות להם המשמעויות של הבדיקות הקיימות, הרופא מפר חובה משפטית-רפואית שנקראת "חובת היידוע".
במקרה כזה, כאשר נולד ילד עם פגם, ובדיעבד מתברר שקיימת בדיקה שהיתה יכולה להדגים את הפגם עוד במהלך ההריון, ושממכלול הנסיבות ניתן להסיק שההורים היו בוחרים לבצע את הבדיקה לו ידעו על קיומה, ולהפסיק את ההריון, אז הם זכאים לקבל פיצויים עקב העובדה שנמנע מהם לקבל החלטה על הפסקת הריון ולמנוע לידת ילד פגוע. עילת תביעה זו נקראת "הולדה בעוולה".
הפיצויים שניתנים במקרה זה אמורים לאפשר את גידולו של הילד הפגוע עד לתום תוחלת חייו, כולל שירותי העזרה והסיעוד שהוא זקוק להם, ניידות, התאמות דיור, תרופות, אביזרים, הפסדים הנובעים מהעדר כושר השתכרותו וכו', ועל כן הם מגיעים לסכומים גבוהים מאוד של מיליוני שקלים.
כדי להמחיש כיצד העקרונות האלו פוגשים את החיים האמתיים, נביא שני תיקים תקדימיים בהם טיפלנו לאחרונה. באחד, לא נמסר מידע להורים על בדיקה חדשה שניתן היה לבצע כדי לשלול מומים עובריים, ובשני בו לא ניתנו להורים הסברים והנחיות בשפה ברורה ומובנת, בנוגע לבדיקות גנטיות אותן היו צריכים לבצע.
במקרה הראשון, זוג הורים שהרו בתחילת העשור הקודם, החליטו לעבור דיקור מי שפיר באופן פרטי אצל רופא ידוע. להורים לא נמסר – לא על ידי רופא הנשים המטפל בקופת החולים, ולא על ידי הרופא הפרטי אשר ביצע את הדיקור, כי בנוסף עומדת בפניהם האופציה להוסיף לבדיקה 'הרגילה' של מי השפיר, וכנגד תשלום נוסף, בדיקה גנטית נוספת בשם "צ'יפ גנטי" שביכולתה לזהות מאות רבות של תסמונות גנטיות שאינן ניתנות לזיהוי בבדיקה 'רגילה' של מי שפיר.
ההורים הצליחו להוכיח כי המידע אודות בדיקת הצ'יפ הגנטי לא נמסרה להם ע"י אף אחד מהרופאים המטפלים.
בהתחשב בכך שההורים הראו כי הם ביצעו כל בדיקה אפשרית שהיתה ידועה להם לתקינות העובר, הצלחנו לבסס את הטענה שהם היו בוחרים לבצע גם את בדיקת הצ'יפ הגנטי לו היו יודעים על קיומה, וכי לו הבדיקה היתה נעשית, ניתן היה לגלות שהעובר סובל מליקוי כרומוזומלי והם היו בוחרים להפסיק את ההריון.
תביעה זו הסתיימה בתשלום פיצוי גבוה להורים במסגרת הסכם פשרה, שמאפשר להם לגדל ברווחה את בנם בעל הצרכים המיוחדים, והעניק להם שקט נפשי שיש להם מספיק משאבים שיאפשרו לטפל בילד בבית, באופן מיטבי, עד לתום תוחלת חייו.
במקרה השני, דובר באם אשר בבדיקת הדם שנעשתה לה בתחילת הריון, נמסר לה כי נשללה נשאותה למחלת תלסמיה, אולם בסיכום הביקור צויין כי יש לה ערך גבוה של "המוגלובין S" והיא הופנתה להמטולוג – באופן לא דחוף וללא הסברים נוספים – להמשך בירור. לאישה לא נמסר ולא הוסבר מה זה "המוגלובין S" ולכן היא לא הבינה כי מדובר בנשאות למחלה גנטית.
למעשה, ערך זה לימד על כך שהיא נשאית למחלת דם גנטית קשה וחשוכת מרפאה בשם "אנמיה חרמשית" אשר מחייב ביצוע בדיקת נשאות לאב על מנת לבדוק האם גם הוא נשא של מחלה זו כדי להסיק האם קיים סיכון כי העובר לוקה בה.
האישה המשיך במעקב הרפואי אליו נשלחה –אולם איש מהרופאים לא מסר לה כי היא נשאית של "אנמיה חרמשית" או הפנה את בן זוגה לבצע בדיקת נשאות למחלה זו.
בגלל המידע שנכתב בלשון רפואית מדעית, והועבר בין חלק מהרופאים "מעל ראשה של האם", ללא שניתנו לה הסברים או הבהרות במה מדובר, המידע נפל בין הכיסאות, וההורים עצמם, הבינו כי אם היה קיים חשש ממחלה, הרי שהוא כוון לתלסמיה, ונשאות למחלה זו נשללה בבדיקת הדם הראשונה של האם.
לאחר לידתו, אובחן הילד כלוקה באנמיה חרמשית והוא סובל מנכות משמעותית.
גם מקרה זה הסתיים בתשלום פיצויים משמעותיים להורים שמאפשרים להם לגדל את בנם הפגוע ולדאוג לכל מחסורו.
לסיכום, תקופת ההריון הינה תקופה משמעותית ובריאות העובר שנולד משפיעה בצורה דרמטית על אורח חיי המשפחה כולה. מסיבה זו בתי המשפט קבעו הלכה ברורה הקובעת כי הרופאים שמנהלים את מעקב ההריון צריכים לספק להורים את מלוא המידע על הבדיקות הקדם לידתיות הקיימות – כולל אלו שאינן במימון ציבורי, ולתת להם הסברים בצורה מובנת וברורה.
